השבוע (יום ג'ף 24.7.18) נשלחו
מכתבים דחופים ל
מבקר המדינה, השופט בדימוס
יוסף שפירא; שר האוצר,
משה כחלון; שר המדע והטכנולוגיה,
אופיר אקוניס; השרה לשוויון חברתי,
גילה גמליאל; יו"ר מרכז השלטון המקומי,
חיים ביבס; ראשי רשויות מקומיות, כולל אלה שבהן פועלים מרכזי להב"ה; ח"כ
אורי מקלב, יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת; וח"כ
מיכל בירן, שפועלת בנושא. המכתבים נשלחו ממטה המאבק של עובדי מרכזי האוריינות הדיגיטלית להב"ה, הנאבקים כעת נגד כוונת המדינה להפריט את הפעילות ובעיקר כדי לגרום לכמה שיותר עובדים לעזוב.
הסיבה: פסקו של בית הדין לעבודה, שהורה למדינה לקלוט 20 מעובדי להב"ה כעובדי מדינה לכל דבר. השר אקוניס הודיע מיד לאחר פרסום פסק הדין שמשרדו מכבד את החלטת בית המשפט, והוא הורה לאנשי משרדו להתחיל בהליכים לקליטת העובדים. אלא שעם כל הרצון הטוב, הסמכות לקליטת עובדים היא בידי אנשיו של השר כחלון, שלא "אהבו", בלשון המעטה, את ההחלטה. הם מהר מאוד הבינו שערעור הוא בעל סיכוי נמוך, אבל מצד שני עושים הכל כדי לתקוע את ביצוע ההחלטה.
פרויקט דגל? להב"ה אמור להיות אחד מפרויקטי הדגל במאמצים לשוויון חברתי וצמצום הפער הדיגיטלי. הוא כולל כ-30 מרכזים, שמשרתים עשרות אלפי אנשים ומקנים להם אוריינות דיגיטלית בסיסית - כישורי מחשב, הפעלת יישומים ופעילות קהילתית-חברתית. למרכזים הללו באים לומדים מכל קשת הגילאים - מילדים ועד קשישים. ח"כ מקלב אמר בישיבה שקיימה בנושא לא מכבר ועדת המדע והטכנולוגיה: "לא ידעתי עד כמה פעילות להב"ה חיונית, עד שפגשתי אנשים מבוגרים שהיו מאושפזים וביקשו להשתחרר כדי לא לפספס קורס".
אבל אל מול העשייה החשובה הזו, שזוכה לתמיכה מכל עבר, ניצבת חומת המנגנון הביורוקרטי האימתני, שכולל את הפוליטיקה הפנימית. צבא שלם של פקידים - מהאוצר ומסתבר שגם בתוך משרד המדע והטכנולוגיה, אם להסתמך על ה
מכתבים שהעובדים שלחו - נלחם בכמה עשרות עובדים, שמבצעים עבודת קודש בשכר לא גבוה במיוחד, שעושים לילות כימים כדי ללמד ולהתחבר לאוכלוסיות החלשות ביותר - אלה שהמרכז של להב"ה הוא המקום היחיד שיש להם היכן לבלות את שעות הפנאי.
דו שיח של חרשים מזה שנתיים מתנהל דו שיח, כנראה של חרשים, בין משרדי המדע והאוצר. עד לפסיקת בית המשפט אגף החשב הכללי במשרד האוצר טען כי אינו יכול לאשר תקנים כל עוד הנושא מצוי בדיון משפטי. לאחר הפסיקה, משאקוניס הורה להתחיל במהלכים לקלוט עובדים, יש לפקידי האוצר זמן. פתאום זה כבר לא שייך לחשב הכללי אלא לאגף התקציבים, שצריך לתקצב את קליטת העובדים. ושם, כידוע, ברירת המחדל לכל בקשה תקציבית היא לא, ואחר כך נדון. זה לא בסדר עדיפות של האוצר וכנראה שגם לא של השר כחלון.
ח"כ מקלב אמר לי אתמול שהוא מזועזע מהתנהלות הממשלה בנושא הזה, ובמיוחד מזו של שר האוצר. "כנראה שזה לא מסתדר עם נטו משפחה ולכן זה לא חשוב", ציין בזעם. וח"כ מקלב אינו היחיד. השר אקוניס וח"כים שונים שוחחו עם כחלון ואנשיו, והתוצאה - אפס.
רוח גבית מוזרה בינתיים קיבלו פקידי האוצר רוח גבית מוזרה, לפחות על-פי תלונת העובדים למבקר המדינה. במשרד המדע מונה מנהל חדש האחראי על להב"ה. הוא, כמו כל מנהל, כנראה רוצה לעשות סדר, וכמו כל מנהל חדש מכין תוכנית עבודה. אלא שהתוכנית, לטענת העובדים, היא כתב הקבורה של להב"ה במתכונת הנוכחית, ומכשירה את הדרך להפרטה מוחלטת של כל הפעילות.
כנראה שנוצר קצר בתקשורת האישית בין הממונה לעובדים, והם חשים נרדפים וטוענים כי פשוט רוצים לגרש אותם, כדי שהאוצר לא יקיים את החלטת בית הדין. העובדים נלחמים כעת על הבית, על המיזם החשוב הזה, שהולך וגוסס מעצמו, כי מדריכים עוזבים, אין תקנים, קורסים מתבטלים, ולאיש לא אכפת.
אתמול נכנסו לתמונה ביבס יחד עם 25 ראשי רשויות, שגם אליהם הפנו העובדים זעקה. המרכזים פועלים בתחומם ורובם גוזרים על כך קופונים פוליטיים, כחלק מההישגים שהם רוצים להראות לתושבים. הבחירות הקרובות לרשויות המקומיות אמורות להוציא את ראשי הערים למאבק באוצר ובממשלה, וכשהם רוצים - הם יודעים היטב לעשות זאת.
ואם הסיפור הזה לא מסובך דיו, הרי שיש לו חלק שני ולא פחות מורכב. משרד המדע יצא למכרז להקים עוד כמה עשרות מרכזי להב"ה, לטענת העובדים - על בסיס הפרטה מלאה. החברה שזכתה בו היא
אמן מקבוצת
אמנת, שמפעילה גם כיום את המרכזים, ולמעשה משלמת את שכר המדריכים מכספים שהיא מקבלת מהמדינה. כל עוד הסיפור עם עובדי להב"ה הוותיקים לא ייפתר, לא ניתן יהיה לממש את המכרז שהסתיים. באמן מעדיפים שלא להגיב ומאמינים שבסופו של דבר, השכל הישר ינצח.
ברמה הפרקטית, נראה כי לא נותרו הרבה ברירות אלא לבקש מראש הממשלה,
בנימין נתניהו, שיתפנה לעסוק בסוגיה זו. כל מה שהוא צריך לעשות הוא להושיב את אקוניס ואת כחלון לשולחן אחד, ולבקש מהם: הניחו לעובדים, תמצאו פתרון ואל תהרסו את אחד המפעלים היותר יפים שפועלים בזירה החברתית בישראל.
