נוני מוזס מוביל "שינויים בצמרת"

פעם היה ידיעות אחרונות העיתון של המדינה ובבדיחות הדעת היו שאמרו כי המדובר בעיתון שיש לו מדינה. ימי הזוהר ההם חלפו ואינם עוד ומה שנותר אלה רק המריבות הפנימיות שתחילה נותרו כסוד כמוס רחוק מעין הציבור. אולם מאז פורסם תוכן השיחות הסודיות בין בנימין נתניהו לנוני מוזס על עתידו של העיתון, הפכה החשאיות לנחלת הכלל. אך הייתה לתהליך הזה תוספת: המו"ל נוני מוזס החל לשוחח עם העורך הראשי רון ירון רק במסגרת הליך גישור, שאותו מנהלת השופטת בדימוס הילה גרסטל. כדי להבין במה המדובר יש להסביר תחילה משהו כאילו ברור מאליו והוא: מה זה עיתון. עולם התקשורת כולל שמות רבים ומשונים למוצר התקשורתי הזה, רובם תרגומים משפות זרות . עיתון הוא פמפלט עתי המופיע מעת לעת, בהיקף שבין דף יחיד עד עשרות דפים, שאיננו כתב עת הרואה אור באורח סדיר ושתכליתו לספק מידע לציבור. תחילה נקרא העיתון על שם המקום בו ראה אור. אחר כך נוסף לו המועד בו הופיע. למשל: יומון תל אביב שמשמעותו כתב עת יומי המופיע בתל אביב. אחר כך, מתוך רצון להידמות לעולם הגדול החלו התרגומים לתפוס מקום. כך היה גם במקרה של ידיעות אחרונות שבמקור הלועזי הוא עוקב אחרי השם הגרמני Lezte Nachrichten כשהכוונה להראות שהמדובר בידיעות "אחרונות" כלומר טריות. במהלך השנים, עם התפתחות האינטרנט, הושפעו גם העיתונים המודפסים מעיתוני האינטרנט - בגרפיקה וגם במועד ההופעה. כיוון שלא ראיתי את חוזה ההתקשרות בין רון ירון לבין נוני אינני יודע מה היה מרחב סמכויותיו של העורך. כך נראה שהוא נטל לעצמו סמכויות כראות עיניו. התוצאה: בשמונה שנות כהונתו של ירון כעורך הפך "ידיעות" לעיתון דמוי תוצר אינטרנט וכנראה שהדבר לא מצא חן בעיני מוזס. וכשמשהו לא מוצא חן בעיני מו"ל כוחני כמוהו, הוא מפעיל את סמכויותיו. במערכת יחסים כזו התוצאה היא שהמו"ל אומר לעורך - "לך הביתה". כנראה שבמסגרת החוזה עם ירון הייתה קיימת מיגבלה ולכן התבקשה השופטת בדימוס גרסטל לתווך בין הצדדים. כפי שפורסם ב-TheMarker, מוזס מתכוון לבצע שינויים בצמרת ידיעות אחרונות אולי מתוך כוונה להחזיר את המצב לקדמותו. ואולי רק הוא יודע באיזה שינויים בצמרת מדובר. בהחלט ייתכן שרון ירון הינו הראשון בתור של ההולכים הביתה. חברים במערכת יודעים לספר כי במקום ירון אמור לזכות במינוי הבעייתי ראש מערכת החדשות נטע ליבנה. עזיבתו של ירון נובעת מסיבות שונות. הוא הוביל לעצמאות מערכתית, שמשמעותה הייתה שרוב הידיעות בעיתון הובילו קו של רכילות צהובה, פעילות של "כוכבים" להט"בים, ספורט - בעיקר כדורגל - ורכילות אישית מסוגים ירודים, לרבות סיפורים עוקבים לפעילות מעולם הטלוויזיה. אפשר למצוא ב"ידיעות" חדשות מתחומים שמהם מגיעות מודעות, כמו מוצרי צריכה או אופנה אך אין, כמעט לחלוטין, חדשות מתחומים כלכליים כמו, ספנות, חקלאות ועוד נושאים לא אטרקטיביים מבחינת יכולתם להפיק מודעות. ירון גם התנגד לתוכנית הקיצוצים המשמעותית שאמורה לצאת לדרך בקרוב. וגם מסר עדות בתיק 2000, שבו חשוד נוני מוזס בהצעת שוחד. משפחת יודקובסקי, מבעלי המניות ב"ידיעות", התנגדה להדחתו של ירון. אולם למוזס יש רוב, בין השאר בזכות תמיכת בעלי מניות נוספים - מרים נופך-מוזס, ג'ודי שלום ניר מוזס ובנק הפועלים - ולכן הדחתו צפויה לצאת לדרך בקרוב. האם השינויים שיכפה בעל המאה הנמרץ ישפרו את המוצר - קשה לדעת כי שיקולים כמו טובת הקוראים לא תמיד עומדים במקום של כבוד מנקודת ראותו של המו"ל. אני מאמין שלא רחוק היום וידיעות אחרונות ימצא את עצמו על המדף - יחד עם מוצרי תקשורת נלווים שבבעלותו - ויוצע לקונה כלשהו, אולי אוליגרך רוסי, תמורת סכום מתאים, שיאפשר לנוני סבב השקעות אטרקטיבי יותר מבחינתו. אם פעם הייתה ל"ידיעות" השפעה על ציבור הבוחרים כאשר הוא תפס מקום נרחב בשוק התקשורת, כיום השתנה המצב, כאשר כל טירון מוציא לעצמו עיתון. אינטרנטי כמובן.