שוררת אי-הבנה, אולי מדעת וכנראה בלי דעת, בקרב רבים שהופתעו מעמומות העלבון של הדרוזים על שחוק הלאום מדיר אותם משוויון מלא עם אזרחי ישראל היהודיים, שמוכנים להכיר בכך, ולשכך את זעמם בחקיקה מיוחדת. אני מניח כי הדרוזים לא יוכלו להתפייס אם יוצע כי יבודלו משאר האזרחים המבודלים בחוק. הם לא יוכלו לעמוד מוסרית במציאות בה הם מודרים פעמיים, פעם מפני שאינם יהודים, ופעם מפני שהם דרוזים. יהיו, וכבר יש, שיטענו כי אין קונים את עלבונם במתות חסד, אבל לאמת, לבד מן הטיעון הכמעט רטורי הזה, הם ידחו כל הפליה מתקנת של העדה מפני שהם נדהמו מן העובדה כי ישראל שינתה את פניה של כל ישראל, ופגיעה במעמדם כישראלים לכל דבר מוכיחה את הטעות הכוללת. הדרוזים לא ייאבק רק על הדרוזים. זה לא הם. גם ניסיונות להמציא קריטריונים כגון שירות בצה"ל לא יועילו. זה מרשם להכנסת אנדרלמוסיה ערכית ואדמיניסטרטיבית שאי-אפשר יהיה להתגבר עליה. לא כל היהודים הם יוצאי צבא ולא כל המוסלמים, ולא כל צ'רקסים, ולא כל הנוצרים, ולא כל הגברים ולא כל הנשים. חלילה לו לחוק יסוד שיפורש על-ידי חוק מיוחד שירבה בו מהומה.
יש רק שתי דרכים. האחת היא לחיות עם חוק שלא רק הדרוזים אלא גם רבים בישראל, יהודים כלא יהודים, חשים או אי-נוחות לאומית, או עלבון ציבורי, או פגיעה במשמעה של ישראל כמדינה בה השוויון של הכל מעוגן בה למן רגע יציאתה לאור עולם באמנת מגילת העצמאות, ולקוות למין טוב שלא יכול לבא, אבל יחסי הכוח יקבעו שהוא כבר בא. זאת דרך ממוקשת.
ויש דרך שנייה. לא ביטול החוק. אלא הסכמה על חקיקה המתקנת את החוק. המתאימה אותו למציאות משתנה ומתהווה. רק לאחרונה תיקנה האספה הלאומית הצרפתית את החוקה והוציאה מן הסעיף הפותח שלה את המונח "גזע" והוסיפה את המושג "שוייון מין". קדמה להצבעה הזאת מערכת הסברה פוליטית ופילוסופית שהושקה עוד על-ידי הנשיא היוצא הולנד. הוא טען כי מי שאומר כי "הרפובליקה מבטיחה שוויון לכל, בלי הבדלי דת וגזע", אומרת בהבלעה שישי גזעים המבדילים בין בני אדם, ושזה בלתי נסבל. הפרלמנט הצרפתי קיבל. החוקה לא הוחלפה. לא הייתה הצבעה לבטלה. הייתה נכונות לתקנה. הצרפתים אינם יחידים בתיקון חוקה. אבל אני מונה אותם בזה כי הם האחרונים. עד עתה. קדמו להם בהרבה מחוקקי ארצות הברית המדינה החיה על-פי החוקה שלה באדיקות יתרה אבל רק לאחר שהתקבלו בה תיקונים המפורסמים, ה-amendments.
אני רואה אפשרות סבירה והוגנת ומפייסת ולא מבדלת, בכינוס פרלמנטרים ומשפטנים ואנשי רוח שיידרשו על-ידי החלטת הכנסת לניסוח תיקון בחוק הלאום, שלא יבוטל אבל יעודכן, ויוסמכו להניח אותו על שולחן הממשלה או הכנסת, בקדנציה הזאת או בבאה, כפוף לזמן שיוקצב לסיום עבודת הגוף המציע נוסח תיקון. ייתכן כי התיקון יוסיף את התיבות "שוויון לכל", ייתכן כי הוא יוסיף "ולפי מגילת העצמאות", ייתכן כי הוא יוסיף או יגרע משהו שאיננו פוגע במהות של ישראל כמדינת הלאום היהודי, והיא אכן מדינת הלאום היהודי, אך יבטיח כי חוק הלאום יילמד בכל בתי הספר של מדינת ישראל כאבן יסוד לחינוך לאזרחות על דעת כל אזרחי המדינה.
אין זה מן התבונה להציע בכאן יותר מאשר את
עצם הרעיון של לגיטימציה כפולה, לגיטימציה לכנסת שחוקקה חוק לאום ולגיטימציה לכנסת להצמיד לו תיקונים. תיקונים אלה אסור להם שינוסחו בחיפזון. כל מילה יוצרת מעגלים שבעלי ראיה מעמיקה מחויבים לקחת אותם בחשבון. כל תוספת או כל גריעה משליכה גם על מה שלא ניגרע ועל מה שלא נכלל. במדינה בה אין עד הנה חוקה, חוק הלאום דינו כאחת מאבני היסוד של החוקה, והזהירות ורוחב הראייה והאמונה בעתידה של ישראל על מורכבותה הייחודית מחייבת.
