אחרי 14 שנים של שידורים, בהן פעל תחת ערוץ 2, מעביר ערוץ הכנסת את השרביט למפעיל אחר - מקבוצת ערוץ 10. למרבה הפלא, למרות שפה ושם נשמעו נגדו ביקורות - הצליח ערוץ 99 להלך בין הטיפות ולייצר שידור ראוי לשמו. התכונה שאפיינה אותו הייתה להשמיע את מגוון הקולות בחברה הישראלית, באופן הוגן ומכבד. מנהל הערוץ אורי פז נתן חופש פעולה עיתונאי - לא נכנע ללחצים ולא הסכים להתניות מראש איזה שאלות לשאול ואיזה לא. היכולת של עיתונאים בערוץ להתעלות מעל דעותיהם אישיות ולשאול את המרואיינים שאלות שנועדו לברר באמת את דעותיהם, תוך ליטוש וחידוד העמדות משמאל ומימין, הייתה נכס בידי הערוץ. היא שעשתה אותו לערוץ ציבורי באמת, כזה שרשות השידור ז"ל ותאגיד כאן, אינם מגיעים לקרסוליהם. הנטייה המגונה אצל עיתונאים להתיישר לפי הזרם המרכזי, התפוגגה עם כניסתם לאולפני ערוץ הכנסת. בבמה הזו היה מקום להשמעת דעות שונות ומגוונות - לא רק דעות מתונות ויוניות אלא גם דעות קיצוניות ונציות. למעט אולי נחמה דואק, שהתקשתה להסתיר את דעותיה ולהכתיב למרואייניה את התשובות, רוב ככל המראיינים היו הוגנים ומקצועיים. פה ושם הם גם חבטו, אבל רק כשהיה צריך. היחס לפוליטיקאים היה כאל מי שיש להעריך את עבודתם ועשייתם הרבה למען הציבור ולא כאל שק חבטות, שיוצא מהאולפן בשן ועין. כמובן, תמיד יש מה לשפר. הן בגיוון מנעד השאלות, הן בשאלות אידיאולוגיות עמוקות והן בהתרחקות מהמונאות (פופוליזם), מצהוב, מהתלהמות ומשיסוע דברי מרואיינים שלא לצורך. בכל זאת, זה ערוץ 99, לא 100. הנעליים אליהן נכנס מפעיל הערוץ החדש גדולות הן, ולא יהיה פשוט להיכנס לתוכן. יש לקוות שהמפעיל החדש רק יעלה את הרמה ויספק שידור ציבורי ראוי לשמו, שישקף נאמנה את עבודת הכנסת. כל שנותר הוא לאחל לאנשי הערוץ העוזבים הצלחה בכל אשר יפנו, ולעובדי המפעיל החדש - שיגיעו מעשיכם למעשי "אבותיכם".