ההשגחה הנחשבת לעליונה בהשגחות והנהלת ברקן המצייתת לתביעה להדיר אתיופים מכל מגע אישי ביין אינם השותפים הבלעדיים בהטלת דופי ביהדותם של יוצאי אתיופיה. הציבור שאיננו קונה את היינות אלא אם כן גושפנקת הכשרות מאשרת שאתיופים לא חיללו במגע את היין וגזרו עליו דין נכס, הוא שותפו הגדול של מעשה הביזוי הבל ייאמן הזה. ההשגחה וההנהלה הם רק הגורמים המרגיעים. 'שלומי אמוני ישראל היקרים, אל חשש, אנחנו ערבים לכשרותו של יין חגיכם ומועדיכם. תוכלו לקדש ללא חשש חלילה שמא הוכשלתם בגין איסור נגיעה של עובד יוצא אתיופיה'. זה היקפה של היוהרה ההלכית המחפשת מעמד נבחר כביכול בשמים ואיננה משגיחה במעמדה בין הבריות, על הארץ.
תולדות שיבתה של העדה לחיק היהדות ההלכית זרועות קשיים, מאבקים, פסקי הלכה להחמיר, פסקי הלכה להקל, אבל העדה חצתה את הריחוק הגאוגרפי, ההיסטורי, האנתרופולוגי, וכבר גדולי ישראל לא רק בימינו אלא כבר לפני מאות שנים, הכירו ביהדותם של נידחי ישראל אלה. על חייהם כיהודים באווירה עוינת, על רדיפתם כיהודים במציאות לוחצת, על כמיהתם להיטמע שוב בלב ובנפש לתוך כללות האומה, על ערגתם לשוב אל ארץ מכורת אבותינו, אין צורך להוסיף. גם על היחלצותה של מדינת ישראל להשיב את בני העדה לארץ ישראל חרף הסכנות והסיכונים, במסירות נפש גם של המחלצים גם של המחולצים, על הידוע ועל מה שעדיין נשאר בסגור ארכיוני המדינה, אין להרהר. העדה עשתה מאמץ עילאי לשמור מחד על ייחודה ומאידך להצטופף בצל מנהגי ישראל החלים היום ושידרת רבני ישראל הגדולה הכירה ומכירה בהם כיהודים שלמים.
האמירה האווילית כי האתיופים אינם יהודים שלמים היא חסרת משמע. אין יהודים לחצאין ולרבעין. יש יהודים ויש לא יהודים. בני העדה הם יהודים. שומרי שבת שבהם אינם שונים כמלא הנימה משומרי שבת יהודים מכל מוצא.
רק כניעה לכוח הקנייה של ציבור שאיננו מכיר ביהדותם השלימה והמלאה של היהודים יוצאי אתיופיה עומד בבסיס הטלת העלבון ביהודים כשרים לכל דבר ועניין, והופכת את ההדרה הבלתי סבירה הזאת למיצג של גזירה גנטית. בחסות הקהל. ההסכמה של ההסתדרות לדחות את יישום ההתחייבות למניעה מוחלטת של הדרת אתיופים עד לחודש אלול, הופכת גם אותה לשותפה לעוון. ההודעה כי ברקן תשחית את היין "הנגוע" כאילו טומא במגע יד אתיופית והוא מסכן את בריאותה ההלכית של האומה, מקוממת.
אינני יכול ואינני רוצה להוסיף אף לא מילה החוזרת ותומכת בעובדה כי יהודים יוצאי אתיופיה הם כיהודים יוצאי כל גולה אחרת. זה צריך כבר להיות מעבר לכל שיח, כמו שכל אמת ודאית אינה נושא לא לחיזוק ולא לאישוש. אני כותב כדי להביע מורת רוח ואכזבה כואבת על הפגיעה המתחזה כהלכתית ואיננה אלא, במופגן, פגיעה מכוח כניעה כלכלית. כבודם של בני אדם אינו יכול להיות מרמס לשיקולי כדאיות מסחרית של תעשיינים השולטים בשוק ולמעשה הם נשלטים על ידו. וביותר, אסור מכל איסור לשכוח כי ההשגחה המחמירה מטילה את הציבור שאינו צורך יין שנגע בו יהודי אתיופי לתוך דוד רותח של עוון בבלי דעת כנראה, בשוגג, אולי, שרבניו הפכו אותו למזיד. ישראלים אינם יכולים להסתפק בהבעת חמלה על שהעמידו את כבודם של יוצאי אתיופיה על כף מאזני אלוקי השווקים. זה לא מספיק. אלוקי ישראל תובע יותר מזה.
