אני מעיין בארבעה פסוקים שאומר משה לישראל ערב כניסתם לארץ ומודיעם כי יסוד היסודות בבניין אותו הם עומדים להקים במכורה הוא הידיעה כי הכל שווים לפני המקום, ואם לפני המקום, קל וחומר שהם נדרשים להיות שווים אלה בעיני אלה. הביטחון כי הכל שווים לפני המקום, והמודעות כי הכל שווים אלה בעיני אלה, עושים את הבאים לארץ לעם.
דברים כ"ט, פסוקים ט'-י"ב "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם, רָאשֵׁיכֶם, שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם, נְשֵׁיכֶם, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ, מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר ה'אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם. לְמַעַן הָקִים-אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה-לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר-לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב". זה פשטם הברור של הפסוקים, וזה תוכנה של המילה "
כֻּלְּכֶם", על-פי הפירוט המתחיל ב"
רָאשֵׁיכֶם" והמסתיים ב"
גֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ".
המעמד המופלא בו משביע הנביא הישיש את כלל האנשים והנשים והטף לדבוק ממעמקי הנפש באמונה כי קטן כגדול, רחוק כקרוב, שווים בעיני אלוקים ואדם, ולהשמיע קול גדול
"לְמַעַן הָקִים-אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה-לְּךָ לֵאלֹהִים" הוא כמעמד הר סיני, האחד עם היציאה מעבדות לחרות, השני עם הכניסה מחירות לריבונות.
ואוסיף כאן פרשנות של בעל "צרור המור", רבי אברהם סבע (1440-1508), מגדולי רבני ספרד בשנות הגירוש הנוראות, ששניים מבניו נחטפו על-ידי נוצרים והוטמעו ללא שוב והוא עצמו הוגלה תחילה לפורטוגל, ומשם עבר לעיר פאס שבמרוקו, וממנה לטורקיה, וממנה עמד לנוד לאיטליה אך לשם לא הגיע כי השיב נשמתו המיוסרת למרום בלב ים.
ואלה דבריו על פסוקי 'ויקהל' שהבאתי למעלה:
"להורות כי לפני השם לא ניכר שוע לפני דל. ולזה אמר שכולם היו שווים לפני השם. הראשים והמכובדים ... ואפילו חוטבי עצים ושואבי מים. כי אולי הקטנים - הם הגדולים. והגדולים - הם הקטנים... בעולם הנשמות נצבים הגדולים והקטנים לפני השם. כי בזה העולם אין אנו מכירים בהם. ולכן אמר בכאן אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלוהיכם .... כולם יש להם קיום והתיצבות בשוה. כי בענייני הנפש ראוי שיהיו כולם שווים".