החום הגדול בחודש אב מבריח אותנו הביתה אל המאוורר, אל המזגן, אל הסגור והמוגן מהנוף הפתוח. אל המוגן משמש צורבת, שורפת וחושפת כל פגם בנו בעינינו, בכוחותינו הדלים.
או לחלופין – החום הזה מוציא אותנו החוצה – אל מקום הנופש והבילוי. אל בתי המלון, אל הצימרים, אל פעילויות נופשיות שונות. הגוף מתאווה, הנשמה עייפה. רוצים לנוח, להירגע, לא לחשוב, למלא מצברים, רוצים נופש כלשהו, משהו.
העייפות נותנת בנו את אותותיה. החום, סיום השנה. עייפות הגוף והנפש, גורמים לנו לשקיעה בתוך הגשמיות של החיים. יש הקוראים לזה "בין הזמנים" - זמן בועה. מנותק מן העבודה העצמית שלנו. מנותק מן הרוחניות. כאילו שמנו את תחושותינו ואת מחשבותינו בצד ואנו מתאמצים בכל מאודנו לפייס את גופנו. לנוח. לאסוף כוח. או פשוט – לשרוד. עד לזמן הבא הטוב והמיטיב לנו.
וזה היה חודש אב – והנה אלול בא! (א"ב – אלול בא)
אלול שהינו סוף לחודשי השנה הוא עבורנו המפתן לשנה החדשה הבאה עלינו לטובה בעזרת השם. מפתן שככל שנפאר אותו כך תבנה תחושתנו לגבי השנה הקרבה. ככל שנשקיע בו – כך תיראה השנה החדשה המגיחה מבעד לערפילי הסתיו האלולי. חודש אלול אינו חודש של סיום, זהו חודש הכנה.
אלול הוא המיוחד מחודשי השנה. הוא חודש ללא חג. אבל הוא כולו חג. הקימה מוקדם מאוד לפנות בוקר אצל הספרדים לסליחות. קול השופרות הנשמעים ממקומות שונים. אנשים היוצאים מבתיהם בטרם עלות השחר, או לעתים ממש בחצות הלילה, עטופי טלית כמלאכי שרת. קול הסליחות הנשמע מבתי הכנסת השונים, בטעמים ובניגונים שונים. הכותל לובש חג המורגש עד תוככי הנשמה.
הנשים הקמות מוקדם יותר ללוות עם כוס קפה חם, עם תפילה. מתאוות לחוש את השיתוף ברגעים מופלאים אלה. נשים היוצאות גם הן לסליחות. תחושה של אפשרויות גדולות, של יכולות, תחושה שךל התחלה גדולה ומפעימה. הנשמה מתרגשת. הכל דואגים לה. הנה היא יוצאת מתוך הגוף ששלט בה בחודש האחרון ונוסקת לגבהים חדשים.
ואנו מביטים החוצה, יוצאים מעצמנו. הקב"ה יצא לשוח בשדה. האם לא נצא גם אנו? אנו מחפשים את קרבתו. חשים אותה בכל נשמתנו הצמאה לאהבת השם, לחסדיו, לסליחתו ולהבטחותיו המנחמות.
הנה אלול בא. ונדמה שאלול הזה יימשך עוד ועוד. חודש נפלא של תקווה, של תפילה של הבטחות. חודש המלא באפשרויות שהן כולן בנו. אפשרויות שרק אנו נוכל למצות.
קרב חודש תשרי – הראשון לשנה החדשה. ואנו נהיה מוכנים לקראתה. נהיה טובים יותר. נהיה שמחים יותר. בשנה הבאה ילדינו ירוו אותנו המון נחת יהודית. בשנה הבאה אנו נתגבר על מידותינו. נהיה סבלניות יותר וענוותניות יותר, נהיה מחזקות ומחוזקות יותר. נהיה טובות.
בשנה הבאה – נביט לשנה החדשה בעיניים - מלאי תקווה וביטחון. כי הנה אלול מגיע ואיתו היכולות החדשות, האפשרויות, ובנו צומחים כוחות מחודשים. האם נדע לנצלם?
