חשבתם שרק הערבים בועטים ומגדפים בראש חוצות את חוק הלאום? אז זהו, שטעיתם. גם הבד"ץ החרדי מתעב את המדינה היהודית, אבל עושה זאת בדרכו שלו. בד"ץ העדה החרדית הורה ליקב פסגות, איך לומר זאת בעדינות? בחוצפה יהירה, להסיר את חותם הכשרות של הבד"ץ מבקבוקי היין שכבר עברו את כל מיבחני הכשרות והוכרזו כשרים למהדרין. כך, בהינף פה, הפך היין הכשר למשהו אחר.
ולמה? שמא נפלה טעות בהגדרת הכשרות של היין? אולי משהו השתבש במהלך ייצורו? חלילה וחס. דבר לא השתנה. היין הוא ממש אותו יין. שום טיפת יין נסך או סתם יינם, לא נוצקה לתוך מיכלי היין הזה. אפילו יוצאי אתיופיה לא נגעו בו. כל 'חטאם', בעיני הבד"ץ, הוא בכך, שעל תוויות בקבוקי היין מופיע – רחמנא ליצלן! – איזכור לעובדה שהוא נוצר בשנת ה-70 למדינת ישראל. זה הספיק לבד"ץ הקנאי.
בד"ץ העדה החרדית הוא גוף הכשרות העדה החרדית הירושלמית, האנטי ציונית, שמטפחת מסורת של התנגשויות עם המדינה הציונית שנואת נפשה. עד כדי כך גדולה האיבה, שהיא מונעת מאנשיה ללכת לקלפי ולהצביע, רחמנא ליצלן, ל'כנסת הכופרים'. זוהי אותה עדה חרדית שעוד לפני קום המדינה נלחמה בחירוף נפש נגד הציונות ונגד הלאומיות היהודית (ממש כמו בכיכר רבין במוצ"ש האחרונה, אם כי ממניעים אחרים), עד כדי כך שעצם איזכור שמה של המדינה הציונית על תווית היין, מטריף אותו, לדידה.
זוהי אותה עדה שאנשיה ביזו וחירפו וגידפו את הרב קוק זצ"ל, שהגדיר אחרת את המהפכה הציונית וקבע כי "מדינת ישראל היא יסוד כיסא ה' בעולם". עוד בחייו רדפו את מי שישב ראשונה במלכות גדולי ישראל בדורו, ביזו אותו, חירפו וגידפו, ואפילו הגיעו לכנסיה הגדולה של אגו"י בווינה בה השתתף מרן החפץ חיים זצ"ל, כדי לגנותו שם. לתדהמתם של הקנאים הירושלמים, לא הצטרף החפץ חיים לסיעתם, נזף בהם קשות ולאות מחאה הסתלק בזריזות מן הוועידה, כשהוא מפטיר בזעם: "לא אתן ידי לביזוי המרא דאתרא של ארץ ישראל". מאוחר יותר, שנות המאבק ערב קום המדינה, ניסו הקיצוניים שבאנשיה לנהל מו"מ עם הערבים לקבל מידיהם את הזכות לנהל אוטונומיה חרדית בתחומי המדינה הערבית ולחיות בה במעמד של 'יהודי חסות' גלותיים.
מסע רדיפה כיום מוכרת העדה החרדית האנטי ציונית בציבור בעיקר בשל המהומות שהיא מחוללת: הפגנות השבת תוך שימוש באלימות בוטה (שאין בהן כדי להועיל אבל יש בהן כדי לגרום חילולי שבת המוניים של כוחות הביטחון), מיפגני השנאה כנגד הארכיאולוגים, גם כשהללו חושפים קברי כנענים ושאר קברי עבודה זרה, השימוש התכוף במונח 'נאצים' כלפי כוחות הביטחון בהפגנותיהם, ובאחרונה עומדת 'העַַיידֶה' מאחורי מסע הרדיפה תחת השם חרד"קים, אחר צעירים חרדים שמחליטים להתגייס לצבא. גם המהומות האלימות המתחדשים לבקרים בבית שמש מאויישות ברוב המקרים על-ידי אנשי העדה.
כיצד משתנה רמת כשרותו של היין הכשר למהדרין מלכתחילה, רק בשל איזכור שנת ה-70 למדינה? מה יש בתווית הזו שמהווה עילה לשלילת חותם הבד"ץ ממנו? והרי היין כשלעצמו הוא אותו יין.
על דרך הפשט ניתן כמובן לומר, שהעדה החרדית – סמכות העל שממעל לבד"ץ – שמסרבת להכיר בזכות קיומה של המדינה, מתירה לעצמה מכוחה של אי-הכרה זו, לסלף את המציאות הגלויה, ולראות בכל איזכור של המדינה על המוצרים שבהשגחתה, בגדר קריאת תגר כנגדה.
אבל לא שזה מה שמסר לנו גורם המקורב לעדה החרדית. בתשובה לשאלה בעניין הקשר בין כשרות היין לאיזכור 70 שנות המדינה, אמר הגורם: "בד"ץ העדה החרדית עובד במשך שנים בשיתוף פעולה עם הרבנות הראשית לישראל ונותן כשרות לחומרי גלם למפעלים בארץ ובעולם". הבנתם? הנה לפנינו שתי תובנות מפתיעות: האחת, הבד"ץ עובד, למרות תיעובו אותה, עם הרבנות הראשית שנואת נפשו, שנתפסת בעיניו כ'רבנות מטעם', בהיותה גוף ממלכתי; והשנייה, אותה רבנות ראשית, שהינה אכן גוף ממלכתי, המתקיים על כספי המיסים של כלל אזרחי המדינה, משתפת פעולה עם גוף אנטי ממלכתי עויין, המחרים את המדינה, ואינה זורקת אותו מכל המדרגות.
ריח רע המשיך הגורם שבחר להיות עלום שם: "הבד"ץ איננו גוף פוליטי ופועל מתוך אהבה לכל יהודי ובהקפדה יתרה על נקיון כפיים, ללא אפליה וללא משוא פנים". הערה שלנו: מה זה קשור? וכיצד זה מסביר את פסילת היין עם האיזכור ל-70 שנות המדינה?
מסיים הגורם: "הנסיונות החוזרים לתקוף באופן אובססיבי את בד"ץ העדה החרדית כל פעם בנושא אחר, מדיפים ריח רע ואף חשש למניעים תועלתיים". ושוב עולה השאלה: מה הקשר לפסילת כשרות יין שתוויתו מאזכרת את 70 שנות המדינה.
רשאית כמובן העדה החרדית לעצום עיניה חזק חזק מול המציאות הניסית, ולהתריס מול הנהורא מעליא כלפי המדינה יום יום ושעה שעה; ואת היותה התגשמות מופלאה, מעל לדרך הטבע, של חזונם של נביאי ישראל שחזו את שיבת ציון שהייתה למציאות אחר אלפיים שנות נדודים ואינקוויזיציות, השפלות ופרעות, פוגרומים וגירושים, שחיטות ועלילות דם אכזריות – והכל ללא אח ורע בתולדות העמים; ולעודד כל אחד מאנשיה להיות קטן אמונה עד הידרדרותו למצב של 'או עיוור או כופר'. רשאי הבד"ץ אפילו, לירוק בפרצופם של צרכניו, שאכן רואים במדינה סוג של אתחלתא דגאולה. רשאית אפילו העדה החרדית לאחוז בשיטת סאטמר שטוענת שמדינת ישראל היא מעשה שטן.
השאלה היא רק מדוע ממשיכים הצרכנים לספוג את היריקות. למה לא לקום ולהכריז מול המדפים העמוסים במרכול: 'יש בד"ץ – לא קונה'. כל כך פשוט. כל כך מתבקש.
