הבחירות לרשויות המקומיות מתקרבות ושוב נשמעת הטענה כי יש לתמוך במועמד מפלגת השלטון כי רק לו תהיה גישה לעטיני משרד האוצר שיעירו את העיר מקיפאונה. למרות נטייתי לתמוך במועמד הליכוד בעיר מגוריי (ולא בשל קשריו בממשלה), קשה לי שלא למחות על הפריבילגיה הניתנת לו ולשאר מועמדי המפלגות החזקות בקואליציה המתחרים בערים האחרות.
אם ראש העיר כשל בשל שיוכו לאחת ממפלגות האופוזיציה, הכישלון אינו רשום רק על שמו, אלא על הממשלה המכהנת שהתייחסה אל תושבי העיר כבני ערובה לחשבונות פוליטיים בזויים. הממשלה מחויבת לשלום התושבים בכל הערים והישובים, ועליה לקיים סדר עדיפות שאינו תלוי בשיוכם הפוליטי של הנבחרים (אינני יוצא נגד שלטון הליכוד דווקא. פוליטיזציה של הבחירות העירוניות היא עסק ישן).
מדוע לא נוציא את הבחירות העירוניות מהפוליטיקה ונבחר ראשי ערים נטו על-פי כשרונם? מדוע לא נמנע מחויבות הדדית של המפלגה לראשי העיר הנבחרים מטעמה, ושל ראשי העיר למפלגה (מחויבות שלא תמיד מועילה לאזרח)? מדוע לא נחסוך לפוליטיקאים זמן יקר בתקופת הבחירות המקומיות ונאפשר להם לעסוק נטו בענייני המדינה? חסרה להם עבודה?
לא... אין לי טענות נגד אף מועמד המתגאה בקשריו הפוליטיים. טבעי שמועמד בעל קשרים יבליט את יתרונו וחשוב שיעשה זאת. טענתי היא נגד השיטה המערבת לכתחילה את המפלגות בבחירות. אינני רוצה שמועמד בעל כישורים בינוניים יקבל עדיפות מצד הבוחרים בשל גישתו לעטיני משרד האוצר ואינני רוצה שהעיר שלי (וכל עיר אחרת) תפגע בגלל נקמנות מטופשת ובזויה אם מועמד האופוזיציה ינצח. הייתי מעדיף גם לא להכיר את דעותיהם הפוליטיות של המועמדים כדי לא להיות מושפע רגשית, אלא רק עניינית (אם כי טבעי ששמועות בעניין דעתם הפוליטית תמיד תתרוצצנה).
החרדים נוהרים הבחירות המקומיות בפתח, לשון הרע חוגג כאילו איננו נמצאים בתקופת יום הדין והסליחות (וידוע כי "עבירות שבין אדם לחברו, אין יום הכיפורים מכפר"). בערים החילוניות בהן מתגוררת אוכלוסייה חרדית הולכת וגדלה, נשמעות הפחדות ודברי שטנה המגיעים גם לרשתות החברתיות בבורות מפחידה שאינה מבחינה בין רוב רובם של החרדים במדינה לקבוצה חרדית שולית המופיעה בסרטוני האימה של 'נטורי קרתא', השורפים את דגלי ישראל, מחבקים את מנהיגי אויבנו המרים ומשווים בין ציונים לנאצים.
ההשוואה בין היריבים החרדים בבחירות המקומיות לקבוצה הקיצונית של נטורי הקרתא נעשית ככלי הפחדה למרות שאין בינם דבר וחצי דבר. אותם קיצונים מנטורי קרתא אינם קשורים בכלל במערכת הבחירות ואינם שואפים ליהנות מתקציבי המדינה ותקציבי העיר מסיבות אידאולוגיות עקרוניות, והם יכולים להתחרות בחילונים הרדיקלים ביותר בשנאתם לחברי המפלגות החרדיות בכנסת וברשויות המקומיות.
אבל שנאה עיוורת ובורות מפחידה (אולי גם הטעיה בזדון) אינה יוצרת את ההבחנות הנדרשות ומתוך שאיפה להפחיד את הציבור מפני השתלטות קיצונית ופרימיטיבית כביכול, צצים ברשתות החברתיות גם סרטונים הפוגעים במתכוון או מבלי להתכוון, גם בדתיים הלאומיים ובמסורתיים המאמינים באותה הגמרא שתוכנה מוצג בזלזול ובשטחיות. נתקלתי אפילו בסרטון המלגלג לדבריו של
הרב לאו (האב), חתן פרס ישראל האהוד גם על רבים בציבור החילוני, וספק אם מי שהעלה את הסרטון היה מודע לזהותו של הדובר בו. ישנם גם המון סרטונים מגמתיים (חלקם ממש ישנים) המתמקדים בחרדים הקיצונים ולא ברובה של אוכלוסיית החרדים שוחרי השלום. החסרים אנשים בזויים בקרב החילוניים? ברור שלא, אבל מי מתעד אותם? מתי הדגישו שגנב, שודד, אנס, רוצח או אפילו סתם אדם אלים שירק, נתן בעיטה, או העיר הערה לא נעימה הוא חילוני? מעולם לא. הסטטוס מעניין רק כשמדובר בחרדים.
אפשר להבין את מצוקת החילונים. טבעי שהם ירצו לשמור על אופיה החילוני של העיר בה גדלו, ומצד שני, החרדים אינם באים לעשות דווקא מתוך רצון להשתלט ולכבוש. מצוקת הדיור לא פסחה גם עליהם והיא אילצה אותם לברוח למקומות רחוקים וזולים למגינת לבם של רבים מתושביהם הוותיקים. אני שגדלתי במשפחה חילונית והתקרבתי לעולם הדתי והחרדי מבין את המצוקה משני צדדיה. לא פעם אני מוצא את עצמי מסנגר על החרדים בפני החילונים וההפך (והמסר לכיוון החרדים מועבר בקלות כאשר אני מעלה בפניהם מצב דמיוני הפוך בו חילונים עוברים לגור בבני ברק ומציפים אותה בהמונם).
הצביעות הגדולה את הקריאות הודות החרדים הנוהרים לקלפיות נשמע שוב ושוב (כולל מפי פוליטיקאים ואנשי תקשורת צבועים שהשתוללו בעקבות מילים דומות של ראש הממשלה) ואין לי בעיה עם זה, גם אין לי בעיה עם התבטאותו של ראש הממשלה בעבר. כל עוד נמנעים מדברי שטנה והסתה סביר שכל צד ילחם נגד שאננות תומכיו ויזהיר אותם מפני התלכדות יריביו (הערבים לא הגיעו לקלפיות כדי להצביע בהמונם לליכוד, והייתה לנתניהו הזכות לעורר את תומכיו הרדומים). בשורה התחתונה - הוא לא קילל את הערבים, לא דיבר בגנותם ואף לא רמז לכך שאין להם לגיטימציה לממש את זכותם להצביע. אני גם בטוח שהערבים לא באמת נעלבו מדברי ראש הממשלה ואף היו שוכחים אותם למחרת אילו בשמאל לא היו מזכירים אותם פעם אחר פעם ומשכנעים את הערבים בכוח שהם צריכים להיפגע.
אבל מי שקבע שדבריו של ראש הממשלה בעייתיים, שלא יהיה צבוע וישנה גישה מול החרדים, ואין ספק שדיבורים על החרדים הנוהרים לקלפיות ישמעו כמו בכל מערכת בחירות (וכבר עכשיו נשמעים) רק שאיש לא באמת יתרגש ויזכור, כי מה שאסור לביבי, לאחרים מותר, מה גם... שהפעם לא מדובר בערבים מסכנים, אלא רק בחרדים (או לייתר דיוק... ביהודים).
