פרופ' בן ציון נתניהו (מיליקובסקי), אביו של
בנימין נתניהו, נשאל פעם מהי הפיסגה שאליה יוכל להגיע בנו, שהיה אז פוליטיקאי טירון ובן טיפוחיו של פרופ' אחר,
משה ארנס. פרופ' נתניהו שלף מיד את תשובתו: בנו יוכל להיות שר חוץ טוב, אך לא ראש
ממשלה. מסתבר שהפרופיסור המהולל צדק. רשימת מחדליו כראש ממשלה, מדאיגים את הימין האידיאולוגי, משום שהם מזכירים לפעמים את מדיניות מרצ: הקפאת הבנייה לרבות בירושלים 'בירתנו המאוחדת לנצח נצחים', כניעתו לפרוטקשן ההזוי של החמאס, סירובו לבלום בחקיקה את בחישתן החצופה של מדינות זרות בענייניה הפנימיים של ישראל עד כדי עירעור זכות קיומה, אוזלת יד בסילוק המסתננים האריתראים, אפס התייחסות לטרור החקלאי הערבי שנתפס בעיניו כמכת טבע, הזגזגנות בפרשת המגנומטרים ובסוגיות קיומיות אחרות (סיסמת 'שתי המדינות', למשל), ובאחרונה – שתיקתו הזועקת לנוכח התנגדותם של ביטחוניסטים מזויפים ליוזמתו המהפכנית, החיונית, המתבקשת מאליה, של הנשיא טראמפ לייבש לחלוטין את הבִּיצה ששמה אונרא, שרק מלבה את להבות הסיכסוך; וזה רק קצה הקרחון.
אבל כל המחדלים עוברים לעורף הבימה, מול הישגיו תחת כובע שר החוץ. אפילו אביו הקפדן היה מסכים שזה האיש הנכון במקום הנכון. גם מבקריו הנחרצים מודים, שבתחום זה הוא עדיין קוסם. מחולל נפלאות. אפילו
עיתון השמאל הרדיקלי הארץ, חלק לו השבוע שבחים בתחום מדיניות החוץ, בכתבה ושמה: "ארבעה מיתוסים על מסעות נתניהו – והמציאות". למעלה מ-4,000 מילה הקדיש הארץ לתופעה הבלתי מובנת מבחינתו.
הארץ, במאמציו לאתר עוד מחדלים ומישגים של נתניהו, הצמיד לו בשמונה נסיעותיו הרשמיות האחרונות לחו"ל, כתבת ייעודית, נעה לנדאו, שתעקוב מקרוב אחר ביצועיו בתפקיד שר החוץ. השבוע סיכמה את שמונה הנסיעות בכתבה מלאת שבחים. עד כדי כך שכמה מהטוקבקיסטים דרשו באתר הארץ לפטר את לנדאו משום שהיא "מצטטת מתוך דף המסרים של לשכת נתניהו".
לנדאו התייחסה לארבעה מיתוסים שצמחו סביב נסיעותיו המרובות של נתניהו עם רעייתו שרה לחו"ל – ומנפצת את כולם: נתניהו 'סתם נופש'; אשתו נלווית אליו 'בלי סיבה'; ההוצאות על הטיסות מוגזמות; למה לסקר את מסעותיו אם הוא ממילא לא עונה לשאלות עיתונאים?
לנדאו (בקיצורי עריכה מתבקשים): "כל קודמיו נסעו לקדם מדיניות בתקופות סוערות. אצל רבין וברק היה הממוצע פעם בחודש... כדי לקדם תמיכה בינלאומית למדיניות ממשלת נתניהו - שלא מחובקת תמיד במערב, השואף לקידום פתרון שתי המדינות - נבחרו בשנים האחרונות גם יעדים באסיה, אפריקה, דרום אמריקה ואף אוסטרליה, אליהם לא הגיעו ראשי הממשלות בעבר... מלבד הנושא המדיני, הביקורים בדרך כלל כוללים גם קידום אינטרסים ביטחוניים וכלכליים.
"הלו"ז של נסיעות ראה"מ גדוש פגישות, ישיבות, הצהרות, נאומים וטקסים עם מנהיגים זרים, קהילות יהודיות ולעתים גם אנשי עסקים מקומיים... לפעמים אכן מתאפשרות גם כמה שעות לארוחה פרטית של בני הזוג, ולפעמים הם מספיקים גם לסייר באתר תיירות, בדרך כלל רגע לפני ההמראה חזרה. אין בסיס עובדתי לטענה שהנסיעות הן בעצם סוג של 'חופשה'... בעניין סופי השבוע: יום ששי הוא יום עבודה רגיל... האם ייתכן שבשבת, בחסות הערפל, ראשי ממשלות, ובהם גם נתניהו, שומו שמיים, גם נחים לפעמים? ייתכן".
מזוודות כביסה השתתפותה של
שרה נתניהו זוכה גם היא להערכה חיובית: "מנהיגים יוצאים לנסיעות מדיניות עם בני ובנות זוגם... גם הזרים שבאים אלינו נוהגים כך... עיקר הזעם מבוסס על פרסומים לגבי כביסה ששלחה נתניהו למכבסות בעולם, ועוד דיווחים על ביזבוזים במיני בר... כותבת מאמר זה לא ראתה עדיין את מזוודות הכביסה (אף שחיפשה אותן), אבל גם אם הכל נכון ב-100% - העובדה שלנתניהו מתלווה רעייתו, אינה חריגה בעולם הדיפלומטיה".
לגבי המיתוס השלישי - הוצאות מוגזמות על הטיסות: "הנתח המכריע של ההוצאות ברוב הנסיעות המדיניות הוא עלות האבטחה והטיסות. מאז רצח רבין והתפתחות הטכנולוגיה הוחמרו מאוד ההנחיות, ועם ראש הממשלה נוסע צוות אבטחה גדול, וציוד רב. ראש הממשלה לא קובע עלות זו... ראה"מ בהחלט יכול להשפיע על עלויות נילוות, כמו ארוחות, איפור ושיער, אבל אלה עלויות שוליות. גם ראשי ממשלה הצנועים ביותר... יאלצו להוציא מקופת המדינה סכומים דומים על ביקורים".
המיתוס האחרון: למה להתלוות אם ראה"מ אינו עונה על שאלות התקשורת? לנדאו: "ברוב הנסיעות מתקיים לפחות פעם אחת, אם לא יותר, תידרוך מסודר לכתבים שבו יכולים לשאול אותו בזה אחר זה מה שרוצים - והוא עונה. חלק מהתשובות הן לציטוט ('און רקורד'), חלק מיוחסות לפעמים ל'גורם מדיני' (פה נדרשת מהקוראים אוריינות תקשורתית מסוימת, אבל ברוב המקרים הרי ברור מאליו מי הגורם) וחלק לא לציטוט בכלל ('אוף רקורד').
"הציטוטים שאינם בשמו, נועדו לאפשר לראש הממשלה מרחב הכחשה, במקרים שמדובר בסוגיה מדינית, ביטחונית או פוליטית רגישה, כפי שנהוג בעולם, אבל מספקים תובנות ומידע חשוב, שבו כתבים עושים שימוש בדרכים אחרות. לשאלות שראש הממשלה לא רוצה להשיב, הוא לא משיב. כך נוהג כל פוליטיקאי, ואין דרך לאלץ אותו לעשות זאת".
הארץ כמובן אינו יכול לסיים את התיאור החיובי לפעילותו של שר החוץ נתניהו, מבלי לעקוץ: "נתניהו הוא דיפלומט מצויין... [אבל] בסופו של יום, הוא מתרוצץ על פני הגלובוס, בעיקר כדי לקדם אי-תהליך מדיני עם הפלשתינים, וכדי להוכיח שפריחה בינלאומית יכולה להתקיים גם בלי הסכם שלום. האם לכך צריכים לחתור? האם
האיחוד האירופי הוא אויב?"...
וכך זה נמשך עד הפאנץ' ליין: "[אמנם] כל ראשי הממשלות של ישראל העתידית - מכל צד פוליטי - יטוסו ברחבי העולם, עם בני הזוג שלהם, לפעמים גם בשבת, געוואלד, וזה אפילו יעלה לנו הרבה כסף. השאלה החשובה היא, איזה מדיניות הם יקדמו שם".
