בא גם דוד בן דוד שהאריך ימים בכפרו בכרמל וצירף נשמתו לנשמות בני ובנות כפר עציון שיש להן פינה משלהם בשמים בה הם מביטים משתאים עד עולם במה שעשו מימים על הארץ, ולא ייאמן, ולא ייאמן. ראשונים באו לאותה פינה לפני יותר משבעים שנה, ירויים, בבגדי חלוצים אלמונים, כפות רגליהם שרוטות באבני הטרשים של הרי יהודה ידיהם מיובלות מאחוז ביצול מחרשות כתפיהם שבורות ממשא הרובים שהיו כבדים אז כברזל, ועיניהם עוד לאות מעקוב בלילות אחר אותיות קטנות שספרים שנפתחו בבית המדרש איחרי ימים של עמל וקרב.
הם לא היו מן ההר. הם היו מעיירות בעולם שעלה מעט מעט באש ופתאום בלהבה נוראה מכל, בנים ובנות שחצו את הים האחרון לבא אל הארץ שנתקיימה בתפילות ובשבועות עתיקות ומעתה לא היה לה קיום אלא על-ידי מסקלי אבניה ובוני בתיה הצנועים. ובאו הנופלים בדרך אל אל כפרם הנצור, גם הם לפני שנים הרבה אנשים ונשים שנשארו עלמים ועלמות לעולם ואבות שלא ידעו איך נראים הילדים שנולדו להם בעיר אליה פונו אימהות. ואחרי שנים באו שבויי הקרב שחידשו חייהם בארצם הנבנית בתורה ובעבודה ובחובה להעמיד למי שהלך לפניהם יד של שמירה הדוקה על מה שהיה קדוש כל כך בהוויה של חבריהם וחברותיהם שפרשו לפניהם.
וגם בהם אחזו הימים שאינם חוסכים מן החיים את רדת המסך על הדרמה של
העולם הזה וגם הם עלו אל אותה פינה שמורה בשמים בהם יש כל כך הרבה מקום אך רק מקום צנוע קטן למתי כפר עציון שהיתה, ועכשיו בא גם דוד בן דוד, מופלג מעשים ושנים ועלילות שלא היו כמותן ולוואי לא יהיו עוד כמותן לששום איש ואישה החורשים מעתה את דרכם בעולם. האיש הזה היה עוד נער כשקם והלך לארץ ישראל באניות אסורות. האיש הזה הציל את חייו בשחיה מספינה שהוקפה ספינות ששמרו על חופי פלשתינה פן יעלו בהם יהודים מאיימים.
האיש הזה עלה על החוף מערים על רודפיו שלא יכלו להכיל כי יש יהודי אחד שבא לשנות את גורל הארץ עליה הם הופקדו לבל תשתנה. האיש הה לבש יום אחד את מדי רודפיו ויצא עימהם להלחם באירופה הטרופה ברוצחי אביו ואמו ואחיו ואחרי שתמו ימי המלחמה הנוראה ההיא חזר האיש הזה והתיישב על ההר בנה שם ביתו עד אשר היה לנצור וללוחם בצרים שהכריעו את היישוב ולקחו את שרידי הלוחמים לשביה ובהם גם האיש הזה בן דוד שעלה מן הגיהנום ההוא חי ונושם ומושבע לעשות את ימין שהותיר לו האלוהים לימי זיכרון שאין בו בכייה אלא רק עשייה ועשייה ועשייה לנפש אחיו שעלו למרומים בטרם נתקדשה לעינינו מגילת עצמאות ישראל. האיש הזה היה על כן מבוני הכפר על הרי הכרמל שהיה בת קול לכפר שהיה לעיים על הרי יהודה, והלך כל ימין בשמירה מוקפדת על והצנע לכת עעם אלוקיו והיה לאות כי תורה ועבודה היא צוואה חיה לעולם ואין לה תמורה, ואין לה תמורה.
ועכשיו גם הוא נקרא לישיבה של עמלה ובא אל אותה פינה ושם מצטרפת נשמתו הגאה אל הנשמות ההן היודעות איתלו כי היה כאן על הארץ הזאת סיפור שלא ייאמן.
