שפה איננה רק מעבורת להעברת מטעני אינפורמציה ממזח מדבר למזח שומע. כל מקום בו הבריות מסתפקות בכך, ואומרות כי מבחן התוצאה, או בלשון מדוברת היום "העיקר שאתה מבין למה שאני מתכוון" - נפרדת השפה ממטענה ונותרת קלת משקל באריזותיה, ואי-אפשר, פשוט אי-אפשר, שבמזח השומע יודעים אל נכון מה נאמר במזח המדבר.
שפה איננה רק צירוף של מילים למשפטים קצובים. היא גם השתיקות שבין המילים. היא גם הבחירה במילה היותר קרובה לכוונת אומרה בין כל המילים הדומות אבל מעולם לא שוות לה. שפה היא גם מנוף לאסוציאציות מעולמות הרבה שאינם משיקים בהכרח לאמור המידי אבל מרחיבים את משמעו ומעוררים את השומע להאזין למה שלא נאמר אבל מידבר מתוך עצמו. שפה היא מטען גם כשאין מעבירים אותו לזולת. אדם חושב בשפה. היא דלה - מחשבותיו מצטמצמות לאיזו 'שורה תחתונה' שאינה זוכרת כל השורות שקדמו לה ואין לה עניין בשורה שמתחת לשורה התחתונה שאי-אפשר שלא תבוא.
שפה היא תרבות שיש בה דרך ארץ לכל שהיה בה מעולם, ותקווה טובה לכל מה שיתפתח בה לעתיד לבא, היא נושמת עבר ומכינה לו מחר. היא מכירה תודה לאוצרות בהם נשמרים צעדיה הראשונים לתוך השיח, ולתוך הספרים, ולתוך דברי השיר, והחוכמה, והעדויות, והתקוות, והאמונות המיוסרות והכפירה הכואבת ומוצאת שכמעט בהיסח הדעת היא מערה לתוך אותו אוצר כל יום ויום עוד ועוד מילים המסתעפות מן הקודמות לה והמתחדשות ממשבי הרוח הנושבים אל תוכה מסמוך וממרחקים, והיא מתעשרת מתוך עושרה.
שפה היא פלא. לכל איש ולכל אישה יש שפה שהיא אך שלו אך שלה, אבל בה הוא הולך אל הזולת שגם לו או לה יש שפה בה הוא או היא בונה או נבנה, והם משפתם שומעים את שפתו והוא ממה שהם שומעים אומר את שפתו, ויחדיו הם יוצרים קהילה גדולה בה מתייחדת שפה ביכולתה להיות אישית ולהיות של הכלל בעת ובעונה אחת. אבל הפלא הזה אינו רק משמים, הוא בא מרגישות כאן על הארץ, מהבנה דקה כי שפה יונקת משפה, כי בשעה שהיא מידברת היא גם מאזינה, כי היא ערה שמאחורי השפה יש אדם ושנשמת כל אדם היא בשפתו שלו, ועל כן הרגישות הזאת שאין דומה לה, היא מוסר בראש ובראשונה, ורק אחרי כן גם לשון.
שפה היא חוכמה היודעת בתוכה כי סגנון הוא תוכן, כי סגנון הוא הסיפור שבתוך הסיפור, הנהר שמתחת לגשר הדברים, חותם המעיד כי בין המדבר לבין דיבורו לנה אמת שאין לה תאום, והיא הדקדוק העילי.
שפה היא הרפתקה המגלה עולמות בשעה שהיא מידברת, חושפת מרחב לא נחקר ובאה אל תוכו וקוראת לו בשמו. שפה היא מה שנפח אלוהים באדם ואמר כי היא נשמת חיים, לא גופי מילים ומילים אלא 'רוח ממלא', רוח הומה והוגה ונושמת מתוכה אל תוכה קדושה קסומה.
ועל כן, היום הורי ישראל, לכן היום מורי ישראל, לכן היום תלמידי ישראל - בהיפתח שערי בית הספר לשנה הממתינה לכם בחמדה, פיתחו לבבכם לתת לשפה לבא פנימה להרחיב חדריו ולהכין אותו לדעת להתפעם לנוכח כל המופלא והטוב שנברא בעולמכם ואינו חדל להיברא ולהתחדש כל הימים עוד ועוד.
