אינני מספר לכם דבר חדש, קוראי היקרים, שמחירי הדירות בתל אביב מרקיעים שחקים ומגיעים למיליונים רבים, יותר מאשר בכל ישוב אחר בארץ. ראש עיריית תל אביב
רון חולדאי אף התגאה בשידור רדיו, כי בשנים אלה ממש עלה מספר תושבי העיר שרכשו דירות בעיר במאה אלף משפחות המגדילות מאוד את הכנסות הארנונה הזורמות לקופת העירייה. ולמרות הגידול הזה עדיין הביקוש גואה.
אינני נכנס לשיקולים של הרוכשים ומי שיש לו מיליונים פנויים רשאי לעשות בכספו כראות עיניו, אבל יש לי חדשות רעות לכל אלה הממתינים שתושלם בניית אלפי הדירות המצויות בשלבי הקמה מתקדמי במגדלים מרקיעי שחקים כדי שיוכלו לממש את חלומם ולעבור לגור בעיר הגדולה שאינה נרדמת לעולם. אבל מי שחולם חלום שכזה כנראה אינו מבין שהוא מכניס את עצמו למלכודת פתאים שבה אם הצלחת להיכנס אין לך דרך לצאת.
ביום רביעי השבוע שהיה יום חול שאין בו בהלת קניות, נקלעתי בעוונותיי הרבים לשהם בשעות אחה"צ בדרכי לתל אביב. חשבתי שתוך כחצי שעה אגיע ליעד. הייתה זו מחשבת סרק. הנסיעה התמשכה יותר משעה בתנועה מפוקקת כשהנהגים חותכים אותך מימין ומשמאל כדי להתקדם, אך ללא תוחלת. הפקק לא נחלץ. בכל כיוון שאליו הפניתי את עיני בחיפוש מוצא ראיתי עוד ועוד גורדי שחקים בשלבי בניה מתקדמים ואמרתי לעצמי: אם הפקקת חמורה כיום מחר היא תהיה גרועה הרבה יותר כי רבבות תושבים חדשים יציפו את הכבישים במכוניותיהם החדישות כשהם מנסים להיחלץ מן החניה התת-קרקעית בבתי מגוריהם כדי להיחלץ ולחדור אל הפקקת שבכביש בניסיון לנוע.
הזמן חלף באיטיות ובסופו של דבר הגעתי הביתה מזיע ומעוצבן ובלבי מסקנה אחת ברורה: אסור לגור בתל אביב. זו תהיה עיר לתפארת אבל להולכי רגל בלבד. זו תהיה עיר שהתנועה בה תוכל להתבצע רק באמצעות רחפנים. את המכוניות תשאירו בחניונים רחוקים ויקרים.
