"ובשופר גדול ייתקע, וקול דממה דקה יישמע" - שני קולות יש בעולם של יום הדין, קול השופר, קול גדול, המזעיק את באי תבל כולם מכל יבשות הארץ ומאיי הים לבוא ולהתכנס בהמון ברחבה שלפני מלך המשפט ולעמוד שם חיל גדול, אומה עם אומה, עמים עם עמים, ערים וכפרים מארבע קצוות הארץ להודות כי יש צדק בעולם והכופר בו נותן את הדין, והמודה ועוזה ירוחם ויביא שלום על תבל ומלואה. זה קול אחד.
אבל יש קול שכל איש ואישה שומעים לבדם, רק הם, אישית, ואין אחר זולתם שומע, והוא קול דממה דקה החודר אל נבכי הנפש ומזעיק שם בדממה גדולה את הזיכרונות, ואת עוללות המעשים שהיו, ואת משבי המחשבות שחדרו אל חדרי הלב וההרהורים על המה, והלמה, ועל האיך, ועל הלאן שטלטלו את האדם באורות ובצללים.
וקול הדממה הדקה מעורר בחשאי את השומע מתוכו לערוך חשבון נפשו שלו ולהאמין כי היא חותרת לשינוי לברכה, לקבלת עול מלכות הטוב והישר, לאמונה, כי יש דין באדם ודיין באדם וכבר תקווה טובה הדואה לקראתו והוא דואה לקראתה.
