"כל נדרי", הבאה כמסירת הודעה על התרת נדר, הריהי פתיחה לתפילת ליל יום הפלאית של תפילת היום הקדוש. פותחים את ארון הקודש, מוציאים את ספרי התורה, והמלודיה הלבבית של "כל נדרי", המיוחסת במקורה לגנזי שחקים, המרטיטה לבבות ברכותה ובתוגתה, המלאה הבעה נפשית עמוקה והמושרה בשלהבת פנימית, משתפכת בחלל אולם בית הכנסת, כשהניגון מכה גלים, וצליליו הרגשיים חודרים עמוק ללב ולנפש.
שלוש פעמים מזמר החזן את "כל נדרי", ובסולמות שונים. בראשונה הוא מתחיל בטונים הנמוכים ביותר ובלחש, כשהוא מפליא בפשטותו ובטבעיותו, בשניה הוא עובר לסולם קולות גבוה יותר ומכניסנו לעולם הרצינות וכובד הראש, ובשלישית הוא מגיע למידת יכולתו השירית הטבעית. מלודיה זו, ככל סדר התפילה של הערב, שופעת קסם רב על כל נפש יהוד ומסתבר שגם הלבבות המאובנים ביותר נמקים בכוח המלודיה, והם מתרוממים לשעות מספר מעל החחטאים והפשעים.
בוכים מהתרגשות גדול כוח המשיכה של ניגון זה גם על בני ברית לשעבר, שהתרחקו מעמם ומדתם, ובליל יום הכיפורים ניתן לראות אותם מתגנבים בסתר ובזהירות לבית הכנסת כדי לרוות את צמאונם הרוחני באחד הטונים הישנים, החביבים והקרובים ללב.
גם על הנוצרים השפיע רבות ניגון "כל נדרי". רבים מהם מרבים לבקר בערבים אלה בבתי הכנסת של היהודים ולא מעטים מהם נחשפו כשהם בוכים מהתרגשות, כשאף אחד מהם לא שם כלל לב למילים ולטקסט המילולי בשפה בלתי מובנת להם, אלא כולם היו אחוזי קסם מהמלודיה.
הניגון זכה לפרסום עולמי גדול ושימש נושא ומקור השראה אמנותית לאמני המוזיקה העולמית. בטהובן בחיבור הרביעיה שלו ומקס ברוד, שחיבורו "כל נדריי", הנועד לקונצרט הויולינצ'לו מפורסם בכל העולם.
