בשבוע האחרון צמנו ועינינו את הנפש, בכפיפות קומה אמרנו את עשרת הוידויים, התעניינו חמישה עינויים, ניצבנו בבושת פנים, ככלים מלאים בושה וכלימה. לא עבר שבוע, וכבר אנו בזמן שמחתנו, האין המעבר חד מדי?
אכן היציאה מיום כיפור לסוכות היא מעבר חד. ברור שמעברים חדים אף פעם אינם קלים. זכור לנו במיוחד כילידי מדינת ישראל את המעבר החד שבין יום הזיכרון ליום העצמאות, כקטנים הדבר היה קשה מבחינתנו, אולם עם התבגרותנו הבנו שזה היופי של היהדות לא לשקוע בקושי ובעבר אלא להמשיך הלאה להיכנס לחג המתקרב בשמחה ובחדווה.
עתה, עם בא חג הסוכות מיד לאחר יום כיפור אין לנו זמן להתמהמה, החג שבו אנו מצווים לשמוח בו "ושמחת בחגך". החג המציין את סיומה של העונה החקלאית, בה שמח עובד האדמה עם יציאתו למנוחה ולימוד לאחר עבודה קשה ומתישה, ולכן השמחה בחג הסוכות כפולה נוכח ההודיה על היבול שכמעט הושלם איסופו, ועל גשמי החורף הקרב ובא עבור היבול של שנה הבאה.
סיומו של יום הכיפורים מרגש ומרומם. אנו מאמינים שהקב"ה סלח לנו והשנה הולכת להיות טובה יותר. הנוהג שבעולם אדם היוצא זכאי בדין זחה עליו דעתו וליבו שמח. הוא אוכל ושותה, מבלה בטוב ובנעימים. לא כך עם ישראל, ברגע שיצאו זכאים בדין אחר יום הכיפורים, מתחילים הם להתייגע במצוות אחרות ומעסיקים עצמם, ואינם פנויים לשמחות אחרות עד שבא חג הסוכות.
מלא שמחה על המעבר החד בין יום הכיפורים לחג הסוכות היטיב להגדיר זאת בעל "השפת אמת" על סוכות, תרנ"א, ד"ה סוכות זמן: "סוכות זמן שמחתנו אחר הימים הנוראים. והוא כמו שכתוב 'שמחתי מתוך יראתי'...הלא עיקר עבודת ה' יתברך ביראה ואיך כתיב (דברים כ"ח, מ"ז) 'תחת אשר לא עבדת כו' בשמחה'. כי יראה ורעד היפוך השמחה, ומתרץ כי אדם השלם כפי מה שמוציא השלמות הוא מלא שמחה ולפי שעיקר השלמות היראה מביאה עוד שמחה... ולכן יצחק אבינו שהיה מלא פחד ה' נקרא 'יצחק' על שם השחוק שהיה מלא שמחה... ולכן לאחר ראש השנה ויום הכיפורים שזכינו לשוב לפניו וליראה ממנו - יראה זו מביאה שמחה. לכן הייתה שמחת בית השואבה בירושלים ששם מקור היראה ועל זה נקרא 'ירושלים' על שם היראה והשלמות שזכו בני ישראל לקבל שם".
לאור הנ"ל, ראיתי במשנת חב"ד על הקשר ההדוק הקיים בין ראש השנה, עשרת ימי תשובה, יום הכיפורים וסוכות.
ראש השנה מצוותו היא תקיעת שופר המתקיימת על-ידי מאה תקיעות - קולות -. התקיעות מתחלקות ל'תקיעה', 'שברים' ו'תרועה', ומתוך סך הכל של מאה ה'קולות' יש שישים 'תקיעות', עשרים 'שברים' ועשרים 'תרועות'. עניין זה מרומז בסכך של הסוכה. 'סכך' בגימטריה - מאה, והחלוקה הפנימית בין האותיות מקבילה לחלוקה ב'קולות' השופר: סמך - 60, כף - 20 ועוד כף - 20.
כמו - כן עשרת ימי תשובה - גם שבעת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים מקבלים ביטוי בקו השמחה בחג הסוכות. כשם שבימים האלה יש שבוע שלם שבו כלולים כל ימי השבוע, כך גם בחג הסוכות יש לנו שבוע שלם שבו כלולים ימות השבוע. בימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים אנו עוסקים בתיקון ימי השנה שחלפה, יום ראשון מתקן את ימי ראשון בשנה שחלפה, יום שני - את ימי שני וכך הלאה. זה גם עניינם של ימי חג הסוכות המחדירים בנו שמחה בכל ימי השנה הבאים עלינו לטובה. ביום ראשון - מביאים שמחה לכל ימי הראשון בשנה החדשה וכך הלאה.
נראה שהימים הנוראים משתקפים בחג הסוכות וההשפעות של הימים הנוראים מקבלים חותם של שמחה כדי שעבודתו של האדם בישראל מול בוראו תהיה רווית שמחה. לא פלא שקשר זה בין החגים והמועדים מצביע על היופי שביהדות המאחדת את כל עם ישראל בימים חשובים אלו.
