כמעט כל אדם בישראל מכיר את תופעת הבולענים על גדותיו המערבים של ים המלח. בולענים אלה, לא זו בלבד שהם מסוכנים לתיירים באזור שלפתע יכולים ליפול לבור עמוק ואולי אף לאבד את חייהם, אלא הם גם הורסים את תשתית הקיום התיירותית של ישובים כמו עין גדי, ואת יכולת התפעול של בתי המלון בצד המערבי של הים הנפגעים מנסיגת מי החוף ומירידת המפלס.
כאשר החלה התופעה להיחשף לעין לפני שנים אחדות, היו שטענו כי הטבע מתנקם בבני האדם המנצלים את מי ים המלח כדי "לעשות הון" כיוון שהם מנצלים את הימה לייצור פוספטים וכימיקלים אחרים, כמו מגנזיום. אולם בדיקה מדוקדקת הוכיחה שאין זו נקמת הטבע אלא תולדה של ניצול מופרז של מי הימה היחידה במינה. הוכחה ברורה לכך נתגלתה במעקב אחר גובה מפלס המים של הימה, שירד מ-401 מ' מתחת לפני הים והגיע בשנת 2017 למינוס 431 מ'. כלומר ירידת מפלס ים המלח בשיעור של 30 מ'. וזה לא הסוף. הירידה השנתית במפלס ימת המלח שעמדה על כמטר אחד בשנה, הואצה והגיעה ל-1.4 מ' בשנה. השורה התחתונה חד-משמעית וברורה: בני האדם מחריבים את פנינת הטבע הנדירה הזו.
התופעה החורבנית הזו לא נעלמה מעיני השלטונות בשני הצדדים של ים המלח - ירדן במזרח וישראל במערב שהחליטו לשתף פעולה כדי להציל את ים המוות במקום להניח לו לגווע. הפתרון שהגו היה לנצל את מי הים התיכון וים סוף ולהזרים אותם לימה הגוססת כדי להעלות את המפלס. את המים ביקשו להזרים בתעלות ולכן נקרא הפרויקט "תעלת הימים".
לא זה המקום לתאר את כל הבעיות שפרויקט כזה מעורר, אך בסופו של דבר, לאחר מאמץ רב שנים, נחתם ב-9 בדצמבר 2013 בין ישראל, ירדן והרשות הפלשתינית, מכתב כוונות להסדרת נושאי מים התלויים ועומדים בין המדינות. ההסכם העקרוני הזה עסק בחלוקת המים של מפעל התפלה שיקום בעקבה והנחת צינור להובלת התמלחת של מפעל ההתפלה לים המלח. בפברואר 2015 הפך מכתב הכוונות להסכם בין הצדדים. הובלת התמלחת לים המלח נועדה לבחון את תוצאות הערבוב של מי הימים בים המלח. רק כדי להבין את הבעיה ראוי להבהיר, כי ריכוז המלחים בימה גבוה פי עשרה מריכוז המלחים בים התיכון. ריכוז גבוה זה נובע מכך שלמים בימה אין מוצא לשום מקום.
בעבר תוכנן להשתמש בתעלת הימים גם לייצור חשמל באנרגיה הידרואלקטרית, דבר שהיה אפשרי בגלל הפרש הגבהים בין הים התיכון לים המלח. אולם גורמי איכות הסביבה הזהירו, כי חדירת מי ים למי התהום לאורך תוואי התעלות של מובילי המים, עלולה להביא שינויים גדולים בים סוף כתוצאה משאיבת מימיו. הסיכונים הסביבתיים נבדקו (בשנים 2009-2012) על-ידי קבוצות מומחים שמונו על-ידי הבנק העולמי, שמימן את העבודה, והוגשו דוחות שקבעו כי לא יהיו שינויים בים המלח בהזרמה לים של עד 400 מיליון מטרים מעוקבים בשנה; עם זאת נראה למומחים כי לא יהיו שינויים גדולים בים סוף בגלל ההיקף המצומצם יחסית של השאיבה.
זכרון מצער הקמת תעלת הימים לא יצאה בינתיים אל הפועל בגלל כמה סיבות: המספר הרב של גורמים כלכליים חזקים התומכים או מתנגדים לתעלות, הסיבוך הפוליטי עם מספר מדינות הנמצאות בסכסוך, והיקף ההוצאות הכרוך בהקמתן.
שנים אחדות חלפו ומפלס מי ים המלח ממשיך לצנוח, הנזקים הנגרמים ממשיכים להתפתח והימה היחידה במינה הזו ממשיכה לגסוס ולאיש כנראה לא אכפת. הגיע המועד שממשלת ישראל תעשה מעשה ובמקום שראש הממשלה יטייל בעולם המתפתח ויסביר לכולם איך "לעשות ביזנס", יתחיל לדאוג קודם כל לחיזוק ביתו.
כיום אין בעיה לגייס ממון בינלאומי כדי להשלים את הפרויקט שיכול להיות רווחי ביותר. כל מה שצריך לעשות זה לבנות פרויקט על בסיס Bot למשך 30-25 שנה. משמעות הדבר פשוטה: כל הרווחים מו הפרויקט יועברו במשך שנים לכיסו של מי שיזכה במכרז ואחרי 30-25 שנה, הוא יחזיר את העסק הזה לבעליו המקוריים, קרי ממשלת ישראל.
אסור לבזבז את הזמן. אם הממשלה לא תפעל מידית, ימות ים המלח לעולם ואנו ניוותר עם הבולענים הממיתים כל חי וחלום ים המלח הפורח ומצמיח את סביבתו יהיה רק זיכרון מצער שהלך לעולמו.
