36 שנה לאירועי סברה ושתילה הטראומה של אירועי הטבח במחנות הפליטים, על-ידי הפלנגות הנוצריות בביירות, עדיין השאירו ניצוצים וגחלים לוחשות בחברה הישראלית עד ימינו אלה. ועדת כהן שמצאה את שר הביטחון, ראש אמ"ן, הרמטכ"ל וראשי הממשלה, לא ערים ולא מודעים היטב למתרחש, זיעזע בזמנו את השלטון בישראל.
שר הביטחון
אריאל שרון, נאלץ להתפטר, הרמטכ"ל
רפאל איתן, ראש אמ"ן אלוף שגיא, ראו עצמם נזופים, ואפילו ראש הממשלה בגין לא יצא נקי. הבעיה לדעתי היתה, ברוח תגובתו של הרמטכ"ל רפול, אנשי הוועדה היו מנותקים מהמציאות בשטח.
ואכן, לפי המסקנות והממצאים שלהם, התברר למי שמתמצא קצת במטריה ובאירועי האזור הים תיכוני, שאכן חברי הוועדה לא הבינו ולא תרגמו נכון את האירועים ובעיקר, בעיקר, לא פרשו נכון את המנטליות הערבית, את השבטיות, את הניגוד הדתי לאומני ואת השנאה שהייתה מוסתרת מתחת לפני השטח בין הנוצרים למוסלמים בביירות ובלבנון כולה.
אמנם נכון, שאמ"ן והמוסד הריחו משהו שיכול להתפתח, אבל גם הם הופתעו מעוצמת השנאה, והמעשים של הפלנגות. ואם אמ"ן והמוסד לא העריכו נכון, מה רצו מיתר הגופים, כמו ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל.
אם מחברים את כל מה שמצאה הוועדה, כולל הטלת האחריות על ראשי הצבא, נדמה כאילו צה"ל וחייליו שהם שביצעו את הטבח במחנות ואילו "הפלנגות" שהם ערבים נוצרים שחיו בלבנון עם המוסלמים והפליטים כמה עשורים, בשכנות טובה יצאו מעין "צדיקים".
כמובן לום עכשיו, חגגו את המסקנות וכמה פוליטיקאים לא התאוששו מכך עד ימינו אלו. לדעתי, מסקנות הוועדה היו שגויות והטלת האחריות על ראשי הצבא הייתה מיותרת וגרמה נזק לתדמית הצבא ולחלק מקציניו.
המודיעין והמוסד לא שיערו ולא העריכו שהנוצרים ינקמו ברצח המוני. גם אם היו סממנים או רינונים, זה לא היה מספיק מבוסס להתערב או למנוע. אם ראש אמ"ן וראש המוסד והרמטכ"ל לא העריכו את עוצמת הנקמה והמעשה, איך אפשר להטיל אחריות על שר הביטחון ולהגיע לראש הממשלה.
אכן צדק רפול - הוועדה הייתה מנותקת מהמציאות המקומית ים תיכונית. חברי הוועדה לא הבינו את הרוח והמנטליות של המזרח התיכון על פלגיו, שבטיו והדינמיקה הרעיונית שלהם. במקום להטיל את מלוא האשמה על "הפלנגות" וראשיה - היה קל יותר ונוח יותר להטיל זאת על צה"ל ומכאן הטעות, מכאן אי-הבנת הנושא, ומכאן אי-ההבנה הזאת ממשיכה עד ימינו אלה. כפי שבאה לביטוי בהצעות לפתרון עם הפלשתינים וחמאס, כשרוב ההצעות מנותקות מהבנת הנרטיב המוסלמי של הפרטנרים שאינם מעוניינים בהסדר אלא בעיקר במשיכת זמן בתקווה לנצחון אזורי ערבי.
הבעיה היא שלמרות שעברו 36 שנים מאז הקונספציה השגויה, אי-הבנת מנטליות האזור, עדיין קיימת וחיה אצל חלק מהפוליטיקאים בישראל, והכיוון השגוי הזה תוך אמונה מוטעית שישראל צריכה לוותר, ליזום, לייצר מהלכים - עלולה לעלות לנו ביוקר.
קחו את אבו-מאזן - הוא לא רוצה שלום, לא רוצה הסדר, הוא מעוניין בהשמדה הדרגתית או בשיטת השלבים תחילה גבולות 67, שלב ב' גבולות 48 ואולי גם אוגנדה. ואילו חמאס עזה - בהשמדת ישראל. לכן - הזהרו מנביאי שקר, ממנבאי קוו חדש בחשיבה, תפסיקו עם הכיבוש, הכיבוש ויתר הסיסמאות השחוקות ותפתחו אוזניים ועיניים למתרחש באזור ובמזרח התיכון הישן.
