במדינה בה קיים ערב רב של אזרחים, חי ומתפקד סוג אחד, זר ומוזר, המאמין באמונה שלמה כי אדם בשר ודם שחי בעולמנו הוא לא אחר מאשר המלך המשיח. וגם אחרי שהלך לעולמו ונקרא לישיבה של מעלה, בעיני מאמיניו הוא עדיין חי וקיים. לחבורה הזו קוראים חב"ד ושם משיחם הוא מנחם מנדל שניאורסון או בשפתם: הרבי מלובביץ. לעדת המאמינים הזו יש תסמונת מאפיינת המפרידה אותם מכל הלהקות החרדיות האחרות - הם עובדים למחייתם ואינם שולחים את ידם לקופה הציבורית. יש בהם עורכי דין, מורים וגם רופאים.
והנה סיפור, כולו אמת ויציב, המעיד על המוזרות של עדה זו. ידיד קרוב שלי נזקק לשרותיו של רופא מומחה כדי שימצא מזור לסבלו. רופא זה נוהג לקבל פציינטים רק באופן פרטי, תמורת תשלום כמובן. לאחר שהמתין לא מעט נקבע לו תור. הקליניקה של המומחה הזה הייתה מסודרת היטב. ייחודה היה בכך שעל קירותיה היו תלויות תמונות נאות של הרבי. על שולחנו של הרופא החב"דניק היו כלי עבודה של רופא, כמנהג הרופאים וגם ערכת תפילין.
הרופא הטוב הזה שזקנו היה עב פתח את המפגש הרפואי בסדרת שאלות כדי לרדת לסוף הבעיה של ידידי. בתוך זמן קצר הכל היה ברור לו וידידי חש אמון ביכולת המקצועית של המומחה והיה מוכן ומזומן לקבל את הטיפול שהוצע. הרופא הוציא מארון התרופות בקבוקון עם נוזל שקוף, מילא מן התוכן הרפואי מזרק, הניח את המזרק על השולחן וכאן החלה שיחה מוזרה.
"הסיכוי שהטיפול שאני מציע לך יצליח הוא חצי חצי" הסביר הרופא. "קיימת רק דרך אחת לשפר את התוצאה. יכול להיות שזה ישמע לך מוזר אבל זו האמת שעליה אני ממליץ מאוד. אני מבקש, ללא כפיה, שתניח תפילין. עכשיו".
ידידי נדהם. "אינני דתי ואני לא מאמין בעבודת האלילים הזו" אמר מבלי לחשוב שהוא עלול להעליב את הרופא. הדוקטור הגיב בטון מפויס. "אתה תמלא מצווה חשובה מאוד והרבי בוודאי יברך אותך".
ידידי שחשב עוד על הבקשה המוזרה לא רצה להרגיז את הרופא לפני שהוא מטפל בו ואמר: "אני אפילו לא זוכר איך מניחים תפילין". הרופא עמד על שלו בטון מנומס: "אל תדאג. אני אזכיר לך". ידידי ראה שאין לו מנוס והסכים.
הרופא: "מקרב לב אני מודה לך. עשית מצווה גדולה והיא תירשם לטובתי ולטובתך. היה ברוך". הטיפול הרפואי המיומן עבר בשלום ותוך כחצי שעה הכאבים של ידידי חלפו כאילו לא היו מעולם.
"איני יודע" אמר לי ידידי "מה הועיל יותר, הזריקה שקיבלתי או העובדה שהנחתי תפילין. ביני לביני היה לי ברור שהזריקה היא זו שהביאה לי את המרפא אולם בתת מודע היה לי נדמה שגם לתפילין היה חלק בריפוי. כך או כך הרגשתי כאשה שנאנסה בניגוד גמור לרצונה".
