הספר מתחיל בתיאור מצבה של ישראל שהולך ומידרדר כאשר 89% מתושביה מרוצים מחייהם... לפי דברי הנשיא, המדינה הולכת ומקבלת ציביון שבטי של 4 שבטים שיהיו דומים בגודלם - חילונים, דתיים לאומיים, חרדים וערבים. תופעה זאת, שהיא מסוכנת לכשעצמה, מאיימת על אושיות המדינה כאשר מנהיגי המדינה והשבטים עושים ככל יכולתם להקצין את עמדות השבטים, לצמצם עד כמה שאפשר את המשותף ולהדגיש את המפריד. שום מדינה לא יכולה להתקיים בלי אתוס משותף, בלי ערכים דומים, בלי אחווה בין תושביה. שווייץ הייתה גם כן מורכבת מארבעה עמים - גרמנים, צרפתים, איטלקים ורומנשים, וקבעה עצמאות כמעט מוחלטת לקנטונים המהווים את הקונפדרציה ההלווטית. יש לה 4 שפות רשמיות וכל העולם סבור שהם מופת לסובלנות ואחידות תוך שמירה על השוני. אלא שזה כבר מזמן לא כך. למעלה מ-70% מהאוכלוסייה מדברת בבית בעיקר גרמנית, כעשרים אחוז צרפתית, 8% איטלקית ופחות מאחוז אחד רומנשית. למרות השוני, העצמאות של הקנטונים והשלווה הפסטורלית, שווייץ הפכה למעשה למדינה גרמנית עם מיעוט צרפתי ניכר, אך מי שנותן את הטון הם בעיקר הגרמנים השוויצרים. יוגוסלביה התפוררה במלחמות עקובות מדם לשמונה מדינות, לרבות קוסובו ורפובליקה סרפסקה, צ'כוסלובקיה התפצלה בדרכי שלום לצ'כיה וסלובקיה, ברית המועצות התפרקה וכך גם כל המדינות הרב-לאומיות.
המדינות שבהן יש לאומים או "שבטים" שונים שורדות רק כאשר יש אתוס משותף - רוסיה שמשליטה ביד ברזל את השפה הרוסית והאתוס הרוסי בכל הרפובליקות שלה. ארצות הברית שהצליחה ליצור אתוס משותף ויש לה שפה אחת - אנגלית, למרות שכבר מזמן האנגלו-סקסים לא מהווים את הרוב בה, אלא כל המהגרים שבאו מאפריקה, מאמריקה הלטינית, מרוסיה, מפולין, מהאיים הקריביים, משוודיה, מגרמניה, יהודים, סינים, יפנים, הודים, ערבים ורבים אחרים. גם באוסטרליה, שהיא מדינת הגירה, השפה השלטת היא אנגלית והאתוס האוסטרלי מאחד את כל האוכלוסייה. צרפת הייתה דוגמה ומופת למדינה חילונית שקלטה בהצלחה גלי הגירה מאיטליה, מספרד, מפורטוגל, מיוון, יהודים אשכנזים וספרדים, סינים ויטאנמים, אפריקנים, עם אתוס משותף ושפה צרפתית משותפת עד שבאו גלי ההגירה המוסלמים וטרפו את הקלפים, כשחלקים ניכרים מהם אינם מקבלים את האתוס והשפה.
עודף מתירנות עלול להביא לשלטון של תנועות לאומניות. רב-לאומיות בלי אתוס משותף לא שרדה והביאה לקורבנות של מיליונים בהודו הגדולה למגינת ליבו של גנדי שהתפצלה לשלוש מדינות, בטורקיה ויוון עם חילופי אוכלוסים של מיליונים, כמו-כן היו חילופי אוכלוסים אחרי מלחמת העולם השנייה של פולנים, גרמנים, רומנים, הונגרים, אוקראינים, רוסים ואחרים, כשהגבולות זזו והאוכלוסיות התיישרו בהתאם. בסוף שנות הארבעים קרו חילופי אוכלוסין במספר דומה בין הפלשתינים שעזבו את הארץ, לרוב מרצונם, לבין היהודים מארצות ערב שעזבו את ארצותיהם לרוב בכפייה. לפיכך, אגדת 4 השבטים החיים בהרמוניה עלולה להתנפץ לנגד עינינו מחוסר אתוס משותף, כשסימנים מדאיגים קורים כעת עם הנהגה חסרת אחריות ומשסה שלא נלחמת בתופעה ומעודדת אותה.
יש צורך אם כן להגיע לאתוס משותף לכל האוכלוסייה בישראל בכור היתוך שיאחד את כל החלקים שהם מגוונים הרבה יותר מאשר 4 השבטים - יהודים וערבים, חילונים וחרדים, אשכנזים ומזרחים, יונים וניצים, שמאל וימין, ניאו ליברלים וקפיטליסטים חברתיים, להט"בים, שחורים ולבנים, עולים מרוסיה וותיקים, עשירים, מעמד ביניים ועניים, פריפריה ומרכז וכו'. כי אם נתחיל להתפצל ולקיים מסגרות נפרדות זה יהיה סופה של המדינה. לפיכך הדרך היחידה לבצע אינטגרציה של כל חלקי האוכלוסייה היא בהקמת רשת חינוך אחת שתתן חינוך חינם מהלידה ועד הדוקטורט, שתהיה חילונית, אך עם לימודי תנ"ך ותלמוד, בעברית אך שכל בוגר מערכת החינוך ישלוט ברמה של שפת אם בעברית, אנגלית וערבית. עד גיל 18 ילמד כל אחד על חשבון המדינה בתוכנית אחידה ביום לימודים ארוך משמונה ועד חמש שתאפשר לו לעמוד בכל אתגרי העולם המודרני ולשני ההורים שלו לעבוד במשרה מלאה. בבתי ספר ממלכתיים אלה ילמדו בנים ובנות ביחד, יהודים וערבים ביחד, חילונים, דתיים לאומיים וחרדים ביחד.
כל הזכויות יבוטלו כל מסגרות הלימוד הנפרדות - ממלכתי דתי, ישיבות ובתי ספר ערביים. בערבים, אחרי השלמת תוכנית הלימודים האחידה עם לימודי ליבה משותפים לכולם, יוכל כל תלמיד ללמוד על חשבונו - העשרה בתלמוד, לימודים בערבית, בשפות אחרות, לימודים ריאליים, הומאניים, דראמה, מוזיקה וכו'. כל גבר ואישה יחויב בשירות חובה בצה"ל או בשירות לאומי של שלוש שנים מגיל 18 עד גיל 21, לכולם - גברים ונשים, חילונים וחרדים, יהודים וערבים, רווקים כי גיל הנישואים יועלה לגיל 21, כאשר האדם בוגר מספיק להחליט על גורלו בלי שידוכים ולחץ משפחתי, של רבנים או אנשי דת אחרים, ולאחר שנתן את חובו למדינה ומגיעות לו לפיכך כל הזכויות.
זהו אחד הנושאים המרכזיים הנסקרים בספר החדש שלי "הרפובליקה השנייה של ישראל", הבוחן את כל אורחות החיים שלנו בישראל וממליץ על תיקונים מרחיקי לכת למען הקמת מדינה לתפארת שתימנה על הטובות במדינות העולם. הספר מרחיב את היריעה מה תהיה התועלת ומה הסיכונים באינטגרציה מעין זאת, אך ברור, כפי שמוסבר בספר, שזו הדרך היחידה למניעת העוני היחסי של החרדים והערבים, שצריכים להיות שווי זכויות לחלוטין לשאר האוכלוסייה ולהיות באותם אחוזים בכל העשירונים, תוך שוויון כמו במדינות הסקנדינביות., עוני מינימלי, אותה השכלה ואותה נגישות לכל המשרות במדינה, לערבים ולחרדים, בלי הדרה בין גברים ונשים, באתוס של מתינות בלי הקצנה של מנהיגים. לשם כך, תיאסר הקמת מפלגות על בסיס דת או לאום, תיאסר בחוק החזרה בתשובה, יתאפשר לכל אדם לאכול אוכל כשר או לא כשר, יהיו כמובן נישואים וגירושים אזרחיים, ומעל לכל - תופרד הדת מהמדינה, כמו בכל המדינות הנאורות - צרפת, ארצות הברית, אוסטרליה, קנדה, וככלל - במדינות המערב.
מדינת ישראל תהיה מדינת הלאום היהודי (לא הדת היהודית) וכל אזרחיה, עם שוויון זכויות מלא בכל התחומים, למעט חוק השבות שיחול רק על העם היהודי בהיות ישראל המדינה היהודית היחידה בעולם, בלי זכות שיבה אפילו לפליט אחד כי ממילא נותרו רק שלושים אלף פליטים שנולדו במדינה. החרדים והערבים הם הסובלים העיקריים מבחינה כלכלית וחברתית מההתבדלות שלהם ויש לעשות הכל להביא אותם לאינטגרציה בכל התחומים.
מרכיב חשוב בספר הוא פתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני שבלעדיו לא ניתן יהיה להגיע לשגשוג ורגיעה, אך זה יכול להתבצע רק במסגרת הקמת רפובליקה שניה ולא במסגרת הפוליטית הקיימת. אני לא משועבד לנוסחאות פשטניות של שתי מדינות לשני עמים, ארץ ישראל השלמה,
שלום עכשיו, או מדינה ריבונית ומפורזת... כדרכי, אני בודק את הנושא על כל היבטיו בכמה מאות עמודים, מנתח את המרכיבים השונים ומוכיח כיצד לא ניתן להקים מדינה פלשתינית נוספת לשתיים הקיימות - חמאסטן ברצועת עזה וממלכת
ירדן שבה שמונים אחוז מהאוכלוסייה הם פלשתינים הנהנים ממלוא הזכויות. לא יכולה לקום מדינה שתהיה מפורזת וריבונית ומהר מאוד היא תהפוך לקן של טרור, מנהרות תופת, טילים ועפיפוני נפץ. זאת ועוד, אם וכאשר יהיו שם בחירות חופשיות, ולא ניתן לעשות בחירות חופשיות כפי שהוכח בעזה ובגדה שם יש דיקטטורה של אבו מאזן מכחיש השואה, יעלו לשלטון החמאס, אל-קאעידה או דאעש, חיזבאלה או כל ארגון טרוריסטי אחר, בשם הדמוקרטיה והשמדת ישראל, אם לא דה יורה אז דה פקטו. הפתרון הטוב ביותר הוא כמובן לא לשלוט על עם אחר כי הכיבוש משחית את הכובש והנכבש ואם ניתן למצוא מוצא זה עדיף, אך השאלה עם מי עושים שלום ועם ההנהגה הפלשתינית זה לא ניתן.
תיקוני גבול קלים כשעשינו שלום עם מצרים תוך החזרת מלוא סיני זה היה שלום לדורות כי שום סכסוך טריטוריאלי לא הפריד בינינו, אם כי מצרים כמובן פתחה כמה פעמים במלחמה נגדנו במטרה להשמיד אותנו, אך זה היה בשם האחדות הערבית ולא למען כיבושים טריטוריאלים. במסגרת הסכם שלום, שאמנם נשאר קר בלי יחסים כלכליים, ויתרנו על כל השטחים הכבושים, אך השלום הביא לשיתופי אינטרסים אסטרטגיים שמצדיקים בהחלט את המחיר. גם השלום עם ירדן היה בעיתו, למרות שגם הם פתחו כמה פעמים במלחמה נגדנו על-מנת להשמיד אותנו, אך גם כאן יש אינטרסים משותפים למרות שהשלום הוא קר. אך הפלשתינים ואנחנו טוענים לבעלות על אותה חלקת ארץ, הם רוצים את כל ישראל לרבות זכות השיבה שתביא להרס המדינה היהודית ולטבח היהודים (וכל אחד שמצביע למען הרשימה המשותפת הדוגלת בזכות השיבה, לרבות מנהיגיה רוצה למעשה את חיסול מדינת ישראל כפי שמוסבר בספר). חלקים רבים מאוכלוסית ישראל רוצים את הגדה או לפחות את הישובים היהודים ביהודה ושומרון. הפלשתינים מעולם לא היו מוכנים להתפשר על הקמת שתי מדינות לשני עמים, ו
הסכם אוסלו היה רק אחיזת עיניים בשביל להצדיק החזרת הנהגת הטרוריסטים לישראל תוך חימושם, אחרי שהם גורשו ונרצחו בירדן ובלבנון. מרגע שהטרוריסטים נאחזו בשטחים, הם ניסו להוציא לפועל את תוכניתם לחיסול ישראל והרג מסיבי באינתיפאדה השנייה, תוך הכחשת השואה ותעמולת זוועה נאצית בבתי הספר ותוך הפרחת שקרים על רצח עם באו"ם ובמערב.
אין כל יכולת להקים מדינה מפורזת או אחרת בגדה ובעזה, זו תהיה מדינה אירדנטית, בלי משאבי טבע, מדינה עניה, שתהיה תלויה בישראל, מה עוד שהמצרים לא מוכנים לשמוע מהם וכמוהם כל שכניהם אחרי שהסתכסכו עם כולם. לא ניתן לעשות הפרדה בינינו ובין הפלשתינים כפי שהוכח אחרי הנסיגה מעזה ואחרי הנסיגה הכמעט מלאה מהגדה, כי הם מעולם לא יוותרו על חזון המדינה הגדולה. מפריחים עוד אגדות כאילו הם יהיו מוכנים לזכות השיבה למאה או מאתיים אלף פליטים, אבל אלה יונים המשחקים שח עם עצמם, כי לא היה שום מנהיג פלשתיני שהסכים לכך וכשיהיה - הוא יירצח. זה שבפועל יש רק שלושים אלף פליטים שנולדו במדינה ועזבו אותה מרצון או שלא מרצון לא מעניין אותם, לא את אונרא ולא חוגים רבים במערב שקונים את הנרטיב הפלשתיני השיקרי.
מופרחת עוד אגדה שהם יסכימו לתיקוני גבול קלים שיכללו את גושי ההתישבות כך שרק מאה או מאתיים אלף
מתנחלים/חלוצים יצטרכו לחזור לישראל ולקבל פיצויים. הפלשתינים מעולם לא הסכימו לכך, לרבות לא בהצעות של ברק ואולמרט היונים, והם צודקים בהחלט, כי זה יהפוך את המעט שנותר להם מישראל הגדולה לבנטוסטנים, למדינה העשויה רצועות רצועות שאין לה יכולת קיום, ולא נתייחס אם יש לה זכות קיום, או אם בכלל קיים עם פלשתיני. פעם אחת שילמנו פיצויים לכמה אלפי מתנחלים שנטשו את בתיהם ברצועת עזה בהיקפים של מיליארדים ועם בעיות שלא נפתרו גם אחרי עשר שנים. אין כל אפשרות כלכלית וחברתית להחזיר חצי מיליון מתנחלים או אפילו מאה אלף. זה יעלה מאות מיליארדים שאיש לא יהיה מוכן לשלם לנו ובצדק, זה יגרום לפשיטת רגל של המדינה, ואם לא נשלם להם פיצויים תפרוץ מלחמת אחים ואולי זה מה ש- "אוהבינו" רוצים.
יש רק פתרון מעשי אחד והוא הקמת מדינה ירדנית-פלשתינית בראשות מלך ירדן שבנו הוא חצי פלשתיני, האזרחים הפלשתינים המהווים 80% מהאוכלוסייה נהנים מהמצב הכי טוב מכל מדינות ערב, לא נראה שהם רוצים למרוד במלך וטוב להם כשהם נהנים מזכויות האזרח הכי רבות, מהמצב הכלכלי הכי טוב והם הכי חופשיים יותר מכל אחיהם. בגדה ישרור קונדומיניון ישראלי-ירדני-פלשתיני שבמסגרתו כולם נשארים בישוביהם - היהודים שיהיו אזרחי ישראל והערבים שיהיו אזרחי המדינה הירדנית-פלשתינית. חיילי הממלכה והחיילים שלנו ישמרו על הסדר אבל כיוון שישרור שגשוג כלכלי וקרוב לוודאי שבמסגרת פתרון הסכסוך גם שתי המדינות יצטרפו לאיחוד האירופי יהיו הגבולות למעשה פתוחים, תהיה תנועה חופשית של אנשים וסחורות והשגשוג יפחית את הרצון להילחם, מה עוד שכל הפלשתינים יהיו תחת ריבונות ערבית, ומעולם לא היה הבדל למעשה בין הירדנים לפלשתינים שעד 1917 נקראו כולם ערבים. כך יתקיים חזון שתי מדינות לשני עמים, אך במסגרת ארץ ישראל המנדטורית בארץ שהובטחה לנו כולה על-ידי הבריטים בהצהרת בלפור ושהייתה שלנו בגבולות התנ"כים, אך נהיה מוכנים להתפשר עליה בגלל הבעיה הדמוגרפית ועל-מנת לא לשלוט בעם זר. רצועת עזה תצטרף או לא לממלכה אם העם היושב בה יתעשת, יסלק את השלטון המושחת והפונדמנטליסטי של החמאס ויבחר בשגשוג במקום בחזיונות שווא של זכות השיבה וריבונות על כל שטחי ישראל. כמובן לא תהיה זכות שיבה גם לממלכה וכל הפליטים ייושבו במקומות מושבם, אונרא תתפרק סוף-סוף, והפליטים יבחרו לעבוד במקום להתקרבן.
בועות ענק הספר כולל מאמרים ופרקי ספרים בכל נושאי החזון הכלכלי-חברתי, עסקי-אתי, משטרי-מנהלי, אקולוגי, תרבותי וערכי, דן בסוגיות גלובליזציה וקיימות בעולם, בסוגיות אנטישמיות, גזענות ופונדמנטליזם איסלאמי. מרכיב עיקרי בספר עוסק במשבר יום הדין הצפוי לקראת 2020, כפי שחזיתי אותו עוד בשנת 2009 כאשר נוכחתי לדעת שלא מיישמים את לקחי המשבר של 2008. אני גורס כי עדיף פתרון רדיקלי אך לא אלים מפתרון של טלאים זמניים, כך לגבי הסכסוך עם הפלשתינים, כך לגבי האינטגרציה של הערבים והחרדים, כך בכל הנושאים הנסקרים בספר. זה יקרה בישראל במסגרת הרפובליקה השנייה ובעולם בעקבות המשבר שיהיה בהיקף של שפל יום הדין שעוד לא היה כדוגמתו. כל הכלכלה העולמית תלויה על כרעי תרנגולת עם ריבית הקרובה לאפס, שטות כלכלית כי לכסף שהוא מוצר יש מחיר שלדעתי הוא 5% ריאלית, כפי שהיה במשך שנים רבות כשהעולם שיגשג; עם בועות ענק בשוק הנדל"ן ובבורסות, עם שוק נגזרים שהוא לא מפוקח וניזון מספקולציות בהיקפים של מאות טריליונים, עם כלכלה ניאו ליברלית שלא פועלת על-פי עקרונות השוק החופשי אלא על-פי עקרונות מונופוליסטים, תוך התחמקות מתשלומי מס, בלי פיקוח ראוי לשמו שמסייע רק לעשירים ולבנקים והחברות הגדולות ומקפח את האזרח הקטן שחסכונותיו נשחקים כי הריבית 0, אין לו איפה להשקיע בגלל הבועות והוא צפוי לאבד שוב את עיקר כספו.
אלא שהפעם שום מדינה לא תוכל להושיע את החברות הגדולות, הבנקים הגדולים וקרנות הפנסיה שיתמוטטו כי לא ניתן לגייס מאות טריליונים להצלת השווקים שהם מעבר להיקף התמ"ג של המדינות, כי הריבית היא אפס כבר עשר שנים ולא ניתן להוריד אותה עוד, והעיקר - כי האשמים לא נתנו את הדין, הפוליטיקאים המושחתים סייעו לאילי ההון המושחתים בעבור בצע כסף חוקי או לא חוקי ותצטרך לקום הנהגה חדשה לחלוטין, שתפעל למען העם והאזרח הקטן. ברור שגם יכול לקרות הפוך - שיקומו דיקטטורות פשיסטיות שיתמכו באילי ההון ויעשקו את ההמונים עוד יותר, כפי שקרה בין שתי מלחמות עולם. ההיסטוריה חוזרת על עצמה כי לא מפיקים את הלקחים. אני ניסיתי להתריע בעוד מועד לפני עשור, אך לא הייתה תהודה לאזהרותי, ואני מקווה שעכשיו לפחות, רגע לפני האסון, יאמצו את המלצותי לגבי הצלת הכלכלה העולמית ברוח האתיקה והקפיטליזם החברתי כמפורט בספר.
