תרומתו העצומה של הרב עובדיה

בימים אלה של "אחרי החגים" והדילמה הפוליטית התורנית האם יוקדמו הבחירות והאם יוזמת הורדת אחוז החסימה תיטיב עם ש"ס והחרדים הליטאים - תלוי כמובן את מי שואלים, נזכרתי השבוע בסיפור ששמעתי מביתו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל רבקה שהייתה מזמינה את אביה לארוחת "על האש" מדי שנה בערב יום העצמאות. הרב ורעייתו אמצו מסורת זו עוד לפני שקמה תנועת ש"ס והיו מגיעים בעקביות לביתה של ביתם לציין את האירוע בארוחה מיוחדת. לימים כאשר קמה תנועת ש"ס שמע אריה דרעי כי בכוונתו של מנהיג התנועה לנסוע שוב לביתו בערב יום העצמאות והעיר לו " לא ראוי שמנהיג חרדי יחגוג את החג הלאומי הזה". הרב עובדיה העמידו מיד במקומו: "לולא מדינת ישראל הייתה קיימת לא היית שר הפנים שלה". ואכן כשנשאל הרב עובדיה על יחסו למדינה ולציונות בכלל היה משיב: "אני מתפלל על ציון, ירושלים, ועל תושביה. מה זה ציונים? אני הרי שמשתי 10 שנים רב ראשי, תפקיד ממלכתי בכיר במדינה הציונית, לפי המושגים שלנו: ציוני הוא אדם האוהב את ציון ומקיים את המצווה של יישוב הארץ". תראו לי עוד רב חרדי שהיה משיב תשובה שכזו ללא מורא ופחד ולא היה מעדיף לזרוק מעליו כל סממן או אפשרות לקשר בינו ובין המילה ציוני. כזה היה הרב עובדיה, מי שפיו וליבו שווים. גם בתקופה מאוחרת יותר כאשר הפך ל"גדול הדור" הוא חי למעשה בין שני העולמות בין הישראליות לבין החרדיות וגם אם על-פי השקפתו התורנית לא היה שלם עם כל מה שהמדינה מייצגת ועושה הוא הבין את חשיבותה ונתן כבוד לערכיה, ראשיה ומוסדותיה. רק מתוך תפיסה זו הרואה בחשיבות המדינה כערך ניתן להבין את תרומתו העצומה של הרב עובדיה בפסיקותיו המקלות נוכח האתגרים שהמדינה חוותה במרוצת 70 שנות קיומה. כך למשל, סוגיית התרת העגונות של מלחמת יום הכיפורים. 900 עגונות שגורל בעליהן היה לוט בערפל, הבעלים נפלו בקרב ולהן למעשה אסור היה למעשה להינשא עד אשר יתברר מה נפל בגורל בני זוגן. משה דיין בחר ברב עובדיה לעסוק בנושא ודווקא הוא הרב החשוך לכאורה (ולא הרב גורן - משחרר הכותל והאלוף בצה"ל - שותפו לכס הרבנות הראשית) ישב על המדוכה כשנתיים, קרא עשרות מסמכים, שמע עדויות של חיילים, מפקדים, נשים, בחן דסקיות של חיילים משדה הקרב ובסופו של דבר חתם על כ-900 היתרים לנשים שאפשרו להן להינשא פעם נוספת. זוהי רק דוגמה אחת מתוך עשרות פסיקות מהפכניות ונועזות שברובן חפש ומצא פתרונות יצירתיים לנושאים הלכתיים מורכבים ומנף בכל כוחו את העיקרון ההלכתי שאמץ מאז עמד על דעתו התורנית "כח דהיתרא עדיף". הווי אומר, התרת עגונות, הכרה ביהדותם של האתיופים והקראים, היתר לשקר מפני דרכי שלום ועוד ועוד. אין כמעט יום שאינני נזכר כיצד ליוויתי במשך שנים את פועלו התורני וההלכתי. כיצד נדהמתי מיכולותיו ללכת "בין הטיפות", כיצד אישר לביתו הבכורה עדינה להקים את המכללה החרדית לבנות בירושלים על-מנת שאלפי נשים חרדיות תוכלנה לרכוש השכלה ולפרנס את משפחתן בכבוד. וזוהי למעשה הסיבה האמיתית והמרכזית שכמעט מיליון אנשים ליוו אותו בדרכו האחרונה כאשר הסתלק מן העולם לפני 5 שנים. הרב עובדיה הצליח להתנחל בלבבות הציבור כולו ולא רק החרדי. כמי שמייצג עבורם את מסורת "בית אבא" את המתינות הדתית ולא את הקיצוניות שאפיינה את המנהיגות החרדית האשכנזית. אשר על כן בימים אלה, בהם לא ברור כלל ועיקר מתי תתקיימנה הבחירות הבאות והאם תצליח תנועת ש"ס לעבור את אחוז החסימה צריך לזכור דבר משמעותי אחד: לא תנועת ש"ס והצד הפוליטי של הרב עובדיה הם אלו שיוותרו בזיכרוננו בעוד דור אחד או שניים וגם לא אמירותיו השנויות במחלוקת שלעתים "פרנסו" אותנו העיתונאים בכותרות שחיי המדף שלהן היו קצרים. מה שנזכור הוא את עשרות ספרי ההלכה שחבר הרב עובדיה שחלקם כבר הפכו לנכסי צאן ברזל ויישארו לדורות בארון הספרים היהודי.