עשרים וחמש שנים כבר הספיקו לחלוף מאז הצטרפותן של המכללות בישראל למפת האקדמיה, ומספר הסטודנטים בהן כבר עקף את מספר הלומדים באוניברסיטאות. אלא שלצד פתיחת השערים לקהלים רבים יותר, נוצרו פערים מהותיים בין האוניברסיטאות, שתכלית הלימודים בהן היא מעל לכל מחקרית, לעומת המכללות, שמתמקדות בהוראה ובהכשרה של סטודנטים.
כך או אחרת, בעוד שהמכללות נותנות לסטודנטים כלים לחיים, עבור האוניברסיטאות היום שאחרי הלימודים הוא באוריינטציה מחקרית. מסתבר שלא פחות מ-62 מוסדות בישראל מעניקים כיום תואר אקדמי, כאשר למכללות מתאפשרת לא רק הענקת תואר ראשון, אלא גם תואר שני. מספר הסטודנטים בהן מגיע אומנם לשיא של 250 אלף סטודנטים, אם כי אין להתעלם מהירידה שחלה בשנים האחרונות במספרם של לומדי תואר ראשון.
הנגשה ראוי לציין שהרעב ללימודים גבוהים אינו מאפיין רק את שכבת הצעירים המשתחררים מהצבא, אלא גם בני 30 ו-40 שלא הצליחו ללמוד בשלב מוקדם יותר. כרבע מהסטודנטים בישראל לומדים בפריפריה, במחוזות הצפון והדרום, כשהמכללות עצמן נמצאות בגליל העליון, בצפת, בשדרות ובעצם בכל חלקי הארץ.
המכללות איפשרו להנגיש השכלה גבוהה לציבורים שלא נגיעים לאוניברסיטאת, אבל שעדיין ראויים ויכולים להגיע לתואר אקדמי, ואפילו להתקדם מעבר לתואר הראשון הדברים אמורים בהחלטה חברתית - להעניק תשומת-לב ראויה לסקטורים רחבים באוכלוסייה שלא קיבלו הזדמנות לממש את הפוטנציאל שלהם.
