לנער את ממשלת ישראל

על פיגומי הבניין משתולל לו המוות וגובה מחיר דמים יקר של פועלי בניין, ביומיים האחרונים ארבעה פועלי בניין נהרגו בתאונות עבודה ברחבי הארץ. 36 פועלים מתחילת השנה ועוד 2 עוברי אורח. סך הכל ענף הבנייה בארץ גבה מחיר יקר של 38 אנשים שקיפחו חייהם. לאורך שנת 2017 נהרגו 35 פועלים ובשנת 2018 טרם סיומה מצאו מותם 38 אנשים, כשאת השיא קוצרת חברת "אלקטרה בניה" שבשנים האחרונות קיפחו את חייהם 10 פועלי בניין והאחרון היה השבוע באתר בעיר בת ים. לאנשים יש שם. לרוב זה מוחמד או מוסטפה הפלשתינים, צ'אן ולו הסינים, או גיאוגי וסטפן ממזרח אירופה. אף לא חברת בנייה אחת נדרשה לתת את הדין על הקטל המשתולל בענף הבנייה בבתי המשפט. למרבה הצער, ממשלת ישראל ושר העבודה והרווחה מתעלמים מקריאתה של עורכת הדין הדס תגרי, מנהלת הקואליציה למאבק בתאונות העבודה, הדורשת "להבהיר לחברות הקבלן, כי הפרות בטיחות תבאנה מידית לפגיעה של ממש בביצוע הבנייה, בתקווה שהפגיעה הכלכלית הכרוכה בכך תביא להקפדה בטיחותית". חברת "רובין לנדסמן" נקנסה בסך 20,000 שקל על ליקויי בטיחות באתר שהיא מפעילה בבית שמש וקופחו חייו של הפועל מוחמד נדאל ברגות מהכפר וולג'ה ליד בית לחם. חיים כץ, שר העבודה והרווחה, הופיע לפני שנה בשידור בתוכניתה של קרן נויבך ברשת ב' בנושא הסנקציות לגבי חברות שבאתרי הבניין שהן מפעילות נהרגו פועלים, הוא הבטיח בחגיגיות רבה לקרן נויבך מעל גלי האתר, "כי בשנת 2018 תשמעו ממני. אני מבטיח שיינקטו פעולות מניעה וענישה כבדים על האחראים למותם של פועלי בניין". התוצאה בשנת 2018, שעד היום נהרגו 38 אנשים וכמה עשרות אלפי שקלים הוטלו קנסות על מספר מפעילי אתרי בניין.

מספר כפול

לפני כשנתיים הודיתי באתר הזה לראש מנהל הבטיחות במשרד הכלכלה, גב' ורדה אדוארדס, ולמנהלת אגף נכויות במנהל המחקר והתכנון במוסד לביטוח לאומי, גב' רבקה פריאור למסמך שחיברו והגישו לשר העבודה והרווחה בתקווה שהוא ישמש נייר עבודה לגורמים האחראים לבטיחות בעבודה. מהמסמך ניתן ללמוד שמכל 100,000 מועסקים, הממוצע באיחוד האירופי הוא 5.8 הרוגים בתאונות עבודה, שגם שם יש ריכוז גדול של עובדים זרים. בישראל משום מה המספר הוא כפול, ואף יותר מכפול - 14.2 הרוגים. שיעור גבוה של ההרוגים בתאונות העבודה בישראל הוא בעיקר בענף הבנייה. מהדוח ניתן ללמוד שבמספר מדינות באירופה כ-5% עד 6% מדמי גבית הביטוח הלאומי עוברים לפעולות למניעת תאונות ואילו בישראל רק מעט יותר מאחוז אחד מהתשלומים שמעביר הביטוח הלאומי מוקדש למניעת תאונות עבודה. התקציב מעיד על סדר עדיפות אמיתי של הגורמים האחראיים ובראש ובראשונה שר הכלכלה ושר העבודה והרווחה. הדוח חושף גם נזק כבד שנגרם למדינה בגין פיצויי נפגעי תאונות עבודה. בשש השנים של טרם חובר הדוח שולמו למעלה מ-24 מיליארד שקלים לנפגעי תאונות עבודה, וזאת כשחלק מהנפגעים אינו מקבל בכלל פיצוי עקב העדר רישום. רק בשנת 2015 שולמו יותר מ-4.5 מיליארד שקלים לנפגעים בתאונות עבודה, כשלמעלה מ-70% נפגעו בענף הבניין. ישראל חייבת להתנער מהיותה שיאנית, המחלקת את התואר המפוקפק עם פורטוגל, במספר ההרוגים השנתי. המספר של 36 פועלי בניין שמצאו את מותם על פיגומי הבניין ועוד 2 עוברי אורח תמימים צריך לחייב את משרד הכלכלה ומשרד העבודה והרווחה למעשים.

דלתות נעולות

מצער, שמסדר היום של התקשורת הישראלית מוסר מיד הדיון על הממצא המחריד בדוח, שבשנת 2015 נפצעו 50,000 עובדים בתאונות עבודה, כששני שלישים מהפצועים הם עובדים בענף הבניין. לפי ממצאי הדוח "אובדן ימי העבודה כתוצאה מתאונות הללו נאמד בשני מיליון ימי עבודה, ואובדן הפיריון למשק נאמד במיליארדים נוספים. במסמך מתפרסמים לראשונה גם נתונים קשים על המערכת הנצלנית של קבלני בניין. הדוח קובע, כי למעלה מ-50% של העובדים, שנפגעו בתאונות הקטלניות, הם פועלי בניין שעבדו במסגרות קבלניות. המצב מחמיר יותר כשיש בשטח קבלני משנה של הקבלן הראשי ועוד קבלן משנה של קבלן משנה. הנפגעים בתאונות העבודה במקרים אלו מוצאים עצמם מול התנערות מוחלטת של חברות הקבלן מכל אחריות לנפגעים שנפצעו ונהרגו. חברות הקבלן אחראיות לביצוע העבודה באתר הבנייה, אך שרשור העבודה באמצעות אוקיינוס של קבלני משנה מוצא את הפצוע או משפחת ההרוג בפני דלתות נעולות. למרות שהסתדרות העובדים המתינה מספר שנים ולא הורגשה פעילות מצידה כארגון של עובדים, אני מברך אותה על היוזמה, שנטלה על עצמה בימים אלו לנער את ממשלת ישראל מסדר יום רדום לנוכח מוות שמשתולל בענף הבנייה בישראל. חובה מוסרית מוטלת עלינו כחברה להציל את פועלי הבניין, שמקשטים את ארצנו בשלמת בטון ומלט, מדממים אל מותם מעל פיגומי הבניין בישראל.