לפני מספר שנים הבית המשותף הסמוך לבית שבו אני גר ביצע תוספת של אגף המגיע עד קו הגבול שבין הבתים. מדובר בבתים בני 4 קומות. היה ברור מלכתחילה שאם הבית שביצע את ההרחבה ירצה לבצע בעתיד תיקונים או תחזוקה בקיר המצוי על קו הגבול בין הבתים, יהיה עליו לפלוש לתחום הבית שלי כדי לעשות זאת. כמובן, שלא הייתה שום חובה להגיע עם ההרחבה עד לקו הגבול שבין הבתים אלא אפשר היה להשאיר מירווח כלשהו מקו הגבול בין הבתים אל הקיר שנבנה במסגרת ההרחבה כדי שניתן יהיה לטפל בקיר, אך הדבר לא נעשה, משמע דיירי הבית הסמוך תכננו מראש לפלוש לתחום הבית שלי לצורך תחזוקת הקיר האמור.
לפני מספר חודשים באו פועלים והקימו פיגום בתחום הבית שלי לצורך התחזוקה האמורה. קראתי למשטרה, והשוטר שהגיע הורה לפועלים לפרק את הפיגום ולא לחדור לתחום הבית שלי.
עברו מספר שבועות ודיירי הבית הסמוך לא ויתרו על תוכניתם, ופלשו שוב עם חומרי בניה וכלי עבודה לתחום הבית שלי כדי לבצע תחזוקה בקיר האמור. שוב קראתי למשטרה אבל הפעם הגיע שוטר אחר. לא רק שהוא התיר לפועלים לבצע את העבודות מתחום הבית שלי ולגזום עצים בחצר הבית שלי שהפריעו לעבודה שלהם, אלא שהוא אף טען כלפי, מה שהעלילו הפועלים עלי, שזרקתי עליהם אבנים, דבר שלא היה ולא נברא, והוא אף בא אלי בטענה שבמיפלס הקרקע הקמתי בצורה לא חוקית גדר על קו הגבול שבין שני הבתים – שוב לא היו דברים מעולם.
שלחתי תלונה למחלקת פניות הציבור של המשטרה במחוז תל אביב וזו הגיעה לקצינת תלונות הציבור במרחב ירקון אשר קבעה שלא נפל כל פגם בהתנהלות השוטר שהתיר לפועלים להמשיך בעבודתם בתחום הבית שלי, שכן לדעתה כל אחד רשאי להיכנס לחצר הבית שלי שכן מדובר ב"שטח ציבורי".
על ההתנהלות הנ"ל של המשטרה שלחתי תלונה למח"ש. זו השיבה לי כעבור 5 חודשים ש"לא הונחה תשתית המלמדת על יסוד סביר לחשד לביצוע עבירה פלילית על-ידי הנילון ולכן לא נמצא מקום לפתוח בחקירה פלילית" ושאני רשאי לערור על החלטה זו בפני פרקליט המדינה.
מיד עם קבלת תגובה זו פניתי לפרקליטות המדינה וטענתי שהשוטר הנילון ביצע לפחות שתי עבירות פליליות: (1) מרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין הקובע "עובד הציבור העושה בתפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור ... דינו מאסר 3 שנים", וקביעת השוטר שזרקתי אבנים על הפועלים היה מעשה מרמה; ו-(2) אי-מילוי חובה רשמית לפי סעיף 285 בחוק העונשין הקובע "עובד הציבור הנמנע במזיד למלא חובה המוטלת עליו על-פי דין – דינו מאסר 3 שנים", ואי סילוק הפועלים הפולשים מחצר הבית שלי שהוא שטח פרטי פתוח שבו לפועלים לא הייתה רשות וזכות להימצא מהווה עבירה לפי סעיף זה.
כשנה וחודש לאחר משלוח הערר התבשרתי על-ידי מחלקת העררים בפרקליטות המדינה שבעקבות פנייתי "נפתח במשרדנו תיק ערר הטעון בדיקה וההחלטה בו צפויה להתקבל תוך 7 חודשים ממשלוח התשובה הזו". משמע הדבר הוא שלפחות לדעת הפרקליטות השוטר ביצע לכאורה את העבירות האמורות. כדי לקצר אסכם שכדי לברר תלונה המדינה סבורה שיש צורך בשנתיים תמימות.
למותר לציין שפרק זמן כה ארוך בבירור תלונה מהווה סיכול של התנהלות תקינה, שכן אם התלונה תימצא מוצדקת, פירוש הדבר שבמשך שנתיים המשיכה המשטרה בהתנהלותה הנלוזה תוך הפקרת אזרחים שומרי חוק לעבריינים, ואם התלונה תידחה – פירוש הדבר שהמדינה נוקטת בסחבת מכוונת בבירור תלונות תוך תמיכה בהתמסדות השחיתות.
