אם נבחן את תופעת השנאה העצמית היהודית, ניווכח כי לא כלולות בה דמויות שוליים תימהוניות ואקסצנטריות. אחרי הכל בשולי כל ציבור במדינות דמוקרטיות תמצאנה תופעות ביזאריות של רדיקליזם קיצוני החוסות תחת המעטה הליברלי. במקרה היהודי יהיו אלה דמויות ידועות שהביטוי מדינת ישראל מעורר בהם תגובה פבלובית בלתי נשלטת של פרץ שנאה הבא לידי ביטוי בפורנוגרפיה לשונית. במקרה הישראלי, התבוסתנות וסוגיית השנאה העצמית צועדות יד ביד, ואין זה נזרק סתם כך, אלא נשען על מאות מחקרים ומאמרים. אם ניקח לדוגמה את איש ארגון "בצלם" העורך השוואה בין המצב בעזה לגטו ורשה, ניתן רק לכנותו כ"יהודי השונא את עצמו". מאידך הוא ישיב כי ההפך הוא הנכון, וכי מי שעיניו עצומות מלראות את האמת הוא גזען ופאשיסט, בעוד הוא מבטא את ערכי המוסר היהודי. השאלה היכן נמתח הגבול בין מחלוקת לגיטימית לבין השנאה העצמית שהיא תופעה פתולוגית לכל דבר ועניין, כפי שציינו דורות של פסיכולוגים.
אז כאן הכל מגיע ביחד. גם הבילבול, גם הטרלול, השקר הוא אמת, הרוע כה בולט, על כל תחום שפוי הוא שולט, המושגים כבר לא כשהיו, העיוותים השתדרגו. זו גאווה להיות הומו, זו גאווה להחליף מין, שהרי לא חשוב מי אתה, יהודי או ערבי, גבר או אישה, הכל מתכנס למשבצת ששמה 'מגדר'. כל כך מרבים לעסוק בזה, כאילו זה הכי טבעי, בן או בת, לא בא לך בטוב, אז אל תחת, מיד ניתוח, ועמי יהפוך לתמי, או הפוך... כבר אמר לי מישהו כששאלתי למין הילוד אצלו, שלרך הנולד יש זמן ועת להחליט, 'הכול שפיט'.
בערב שבת נזרקה אבן על מכונית והרגה אישה ערביה. מיד החלו האשמות על "רוצח" ועל "מחבל" יהודי, עוד בטרם נודע מה קרה. כאשר נזרקות אבנים על מכוניות יהודיות מידי שעה, מעולם לא זכה הזורק הערבי לתואר כזה.
אולי ערבי זרק "בטעות" אבן על מכונית כי חשב שהנהג בה הוא יהודי? וזה כנראה מה שקרה, אם העניין נדם ויותר לא דובר בו. אבל איזו פטפטת הייתה 'ביום הנמהר' כי נהרגה ערביה. כמה יהודים נהרגו מהשלכת אבנים? והפיגוע עבר מתחת לרדאר. תקשיבו פעם ל-0404 ותיווכחו שביום אחד יש עשרות ידויי אבנים, מי יודע? מי שומע? התקשורת לא מספרת, מבחינתה כמו בכל רצח וטבח שמבצעים ערבים, זה מתחיל ב'עדיין לא ידוע אם זה פלילי או לאומני'... אני זוכרת שלאחר הירצחו של תת-ניצב ברוך מזרחי בפיגוע ירי בדרום הר חברון, אמר ח"כ
נחמן שי שאבו מאזן איננו צריך לגנות את הרצח, משום שאף מנהיג ישראלי לא מגנה ולא מביע צער כאשר נהרג פלשתיני. והרי זה הפוך. אין מנהיג ישראלי שלא מגנה כאשר נשרף שטיח לניגוב רגליים . אפילו
שמעון פרס בהיותו נשיא, הגיע לחזות ב'קטסטרופה'.
על הרב כהנא דובר רבות ולא באהבה, כי דיבר על טרנספר רחמנא ליצלן. ושל מי היה הרעיון החכם? של בן-גוריון. הזיכרונות שלו רצופים במחשבות על טרנספר. ראו את יומני המלחמה שלו, את הפרטים על פינוי אוכלוסייה, על תקוותו, כי עם כיבוש יהודה ושומרון נזכה בשטח שתושביו ברחו ממנו. במרכז מפלגתו (16.3.1949) אמר: קרקע שיש עליה ערבים וקרקע שאין עליה זוהי קרקע אחרת לגמרי". גם
משה שרת אמר לנחום גולדמן, כי פינוי ערבים "מאורע נהדר בתולדות הארץ ובמובן מסוים אף נהדר יותר מהקמתה של מדינת ישראל". אבל על כהנא זרקו כל גידוף אפשרי, כל שנאה, לא נתנו לו לחיות בשקט... וכאשר נעשה טרנספר בעזה, כולם שילבו ידיים, רגליים, ומוחות (אם יש כזה דבר) כדי לגרש את היהודים. כעת עושים שמיניות באוויר כדי להכניס לישראל את העומדת בראש ה-BDS בפלורידה, אל-קאסם. לשם מה? איזו תועלת תצמח אם אחת כמוה תיכנס לכאן. אין מספיק אוניברסיטאות בעולם? אומנם מקימי האוניברסיטה העברית מרטין בובר, גרשום שלום, יהודה מגנס, ומסריהם הנגועים בהתבטלות עצמית בפני ערביי הארץ בהנהגתו של חג' אמין אל חוסייני, ובהנחת היסוד שלהם, כי יש להקים בארץ ישראל מדינה דו לאומית, להם הייתה הערבייה מתאימה כזרזיר לעורב, אבל לנו היא ספחת, על כן מי שרוצה אותה, מוזמן לנסוע איתה ולסייע לה שם במשימות החרם שלה.
יובל המבולבל, לאחר שאמר את המילים האסורות במסיבת ל"ג בעומר שארגנו בחב"ד בכפר סבא, הפך למוקצה. ומה הוא אמר? ואהבת לרעך כמוך! אולי גם, שמע ישראל! אבל מאז ועד היום הוא על הכוונת. אם לקח סמים, ובגללם נקלע לחובות, הרי זה לא אירע מאז ל"ג בעומר. זה עניין של שנים לצרוך סמים בחמישה מיליון, אז מדוע סר חינו פתאום? אלה שבאו לאכול שוסי אצל לוסי, אמרו: זה כבר לא מבולבל, כשאמר מה שאמר, הפך למקולקל.
הנשיא לשעבר קצב, מה עשה המסכן הזה שהושלך לכלא לשנים רבות. חטאו היה שלא בא מהשומר הצעיר. שקיבל יותר נקודות לנשיאות משימון פרס. שלאה רבין איימה לעזוב את הארץ בגללו. אבל אם מדברים דוגרי, הרי שלא היה כלום שבגינו היה צריך להיכלא. גם אם התבשלה איזו רומנטיקה קטנה בינו לבין א, או ב, או ג', אז מה? הגברת עוד רצתה ממנו הדרן ! הרי היא זו שביקשה לשוב לעבודה במחיצתו והוא זה שסירב. כמה רוע היה ברצון לראותו מושפל במדי אסיר, למחוק אותו. לא נתנו לו סיכוי לצאת נקי, על מה שלא עשה. ומי היו שומרי הסף המתחסדים? אלה שהחזיקו את הנרות ל
דן בן אמוץ ולדומיו, שהלכו לחפש נערות בשבילו, כפי שאהב, וחזרו עם תינוקות, שחגו סביבו כפרפר לצוף, שהסתופפו בצילו, שכל אחד חש עצמו בר מזל, להיות לאיש הזה, דלי ואסל, הסופר הכופר, השחקנית הלא מוסרית, ומאידך הגינויים, הגינוי לברט קבאנו, או דייוויד קיז, במוסר כפול, קביעות לצביעות.
ומה על אסון אוסלו ה"חלום מהשלום", הפזמון הלא בלום, לצאת מההתנחלויות. ויש כספים מ
האיחוד האירופי וגם מהערבים, וגם מהקרן, ונוסעים לכנסים ומברברים, לצאת מהשטחים. ואולי מרואן ברגותי יעשה שלום, אז מה עם הוא יושב על חמישה מעשי רצח. אלה מהמכון לביטחון, יודעים המון. אני עמוס ידלין כמעט הייתי שר ביטחון אצל בוג'י. אם היו מחליפים את העם, אז כך בקורות חיי היה נרשם.
ועוד דבר שדובר בו לאחרונה,
מירי רגב לא נתנה לסרטים מופרעים המבזים את מדינת ישראל מספיק תקציבים. הם רוצים את כל השמונים מיליון, ואף לא פרור לסרטים אחרים. הכל להם. הרי זה מה שהם רגילים לעשות עם הדתיים. כידוע השפעת המיעוט הדתי על החברה והתרבות, החקיקה וחלוקת המשאבים, הפרהסיה והתקשורת - היא הרבה מתחת לכוחו המספרי. כל מי שיבדוק ביושר את העובדות, יגלה בנקל שהמגמה היא כרסום בזכויותיו של המיעוט הדתי.
החילוניות הרדיקלית מציעה לדתיים עסקה לא הוגנת ולא דמוקרטית ולא דמוקרטית: "אני בבית שלי אנהג בהתאם לאמונתי, ואתה בבית שלך תנהג בהתאם לאמונתך, הרחוב כמובן כולו שלי" ובעצם לא רק הרחוב, גם הקופה, כל האידיאולוגיות, כל המגזרים, כל הנושאים החברתיים, כולם נאבקים על חלוקת המשאבים הלאומיים, השכונות והעיירות, המגזר הערבי, לובי התרבות והאמנות, העובדים מזה והתעשיינים מזה, האוניברסיטאות והקיבוצים, כולם לגיטימיים, רק לתביעות הדתיים קוראים סחיטה. כאילו אוצר המדינה שייך בדין לחילוניים, וכול שקל שהולך לישיבות הוא תוצאה של איזה ניצול מושחת של כוח פוליטי. הסיעות הדתיות בכנסת מייצגות מספר כפול של אזרחים יחסית למר"ץ, המתפארת בכך שהשיגה את כל מה שהבטיחה לבוחריה. ומעולם לא אמרו על מר"ץ שהיא סחטנית.
האזרחים הדתיים של מדינת ישראל לא מקבלים את העסקה האומרת שהמדינה שייכת לחילונים ומכירה בזכותם של הדתיים לקבל שירותים. המדינה אינה שייכת לחילונים ו"המדינה" פירושה הרחוב, התרבות, הקופה הציבורית, סדרי העדיפויות, התקשורת, המשק, הכול. הוא לא מתכוון להשפיע על אמונתם הדתית של האזרחים החילוניים, אבל הוא עומד על כך שהרחוב הוא גם שלו, וזכותו להשתתף בעיצוב דמותו של הרחוב הזה. לא יותר מכפי כוחו, אבל לא פחות.
מי שמבקש, בטענת כפייה דתית, לשמור לעצמו את כל הרחוב כולו, איננו נאבק נגד כפייה דתית,אלא בעד אפליה ושלילת זכויות של מיעוט גדול מאוד.
ולאדון
אבי גבאי שביקש לבטל את השירות הלאומי, אז בנות השירות המשרתות בבתי חולים, במקומות סיעודיים, בבתי ספר, עושות יותר מאשר עשית ותעשה כל ימי חייך.
