השבוע פורסם מדד התחרותיות הבינלאומי של הפורום הכלכלי העולמי (WEEF). ישראל ניצבת במקום ה-20 במדד - ארבעה מקומות נמוך יותר מאשר בשנה שעברה. המשמעות היא שיכולת התחרות של ישראל הולכת ונפגעת - עובדה שפוגעת באופן ישיר בצמיחה של המשק.
הדוח מצביע על מספר גורמים שמסכנים את הצמיחה הישראלית, כאשר אחד המרכזיים שבהם הוא הביורוקרטיה, שם אנחנו במקום ה-59. גורמים נוספים שמונים החוקרים הם הזמן שלוקח לפתוח עסק בישראל (מקום 45), יכולת נמוכה לקבל אשראי ועוד. ישראל גם מדורגת במקום נמוך מאוד בשקיפות תקציבית של הממשלה ויש עוד כמה פרמטרים שלא מחמיאים לנו כמדינה.
שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים, הגיב לדוח ואמר כי הוא חושף דבר ידוע - שעיקר הבעיה הוא הביורוקרטיה, שמהווה חסם לתחרות ולמשקיעים פוטנציאליים. ברוש גם אמר שהפתרונות למצב אינם מסובכים ושצריך לקצץ בסמכויות של בעלי תפקידים על-מנת לקצר תהליכים.
הביורוקרטיה יוצרת סרבול במערכות שלטוניות וציבוריות, ומקשה על יזמים ומשקיעים להגשים תוכניות שלהם. אחת הסיבות לביורוקרטיה היא הקצב האיטי שבו גופי ממשל וגופים ציבוריים מטמיעים כלים טכנולוגיים שיכולים לצמצם אותם ולהביא להקטנת מצבת כוח האדם - דבר שכמעט אסור לומר בגלוי בשירות הציבורי, בגלל ועדי העובדים.
לא הכל שחור בדוח יש נקודת אור קטנה, שגם אותה צריך לציין, ולו למען האיזון. מוסבר בו כי ישראל הצליחה לשמור על מעמדה כאומת הסטארט-אפ והחדשנות, במדדים של התפתחות חברות הזנק ופעילות מרכזי פיתוח של חברות רב-לאומיות.
אבל לא צריך להתרגש יותר מדי מהמחמאות שקיבלנו בהקשר של ענף ההיי-טק. אם תשאלו את ראשי החברות בענף, הם הרבה פחות אופטימיים, ממש נמצאים על סף הפסימיות, לגבי עתידו בישראל. שהרי הביורוקרטיה אינה מבדילה בין מי שרוצה להקים מפעל לייצור בקבוקים או מפעל אלקטרוניקה, ובין מרכז לפריפריה. אמנם, לצד תעשיית ההיי-טק ניצבת רשות החדשנות, שראשיה עושים כל מאמץ על-מנת לצמצם את הביורוקרטיה, אבל גם הם כפופים בסופו של דבר לחוקים, תקנות וצווים שונים ומשונים, שפוגעים גם בענף ההיי-טק.
התוכנית שתפתור את המצב? הוכחה עקיפה לכך קיבלנו השבוע בהתייחסות של ד"ר
צבי מרום, יו"ר איגוד תעשיות האלקטרוניקה וההיי-טק, להחלטה של ראש הממשלה,
בנימין נתניהו, להכריז על תוכנית חרום לאומית לפתרון בעיית המחסור במהנדסים בתעשיית ההיי-טק.
נתניהו הטיל על יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, פרופ'
אבי שמחון, להקים צוות כדי להגיש הצעות לתיקון המצב. אין זו הפעם הראשונה שבה נתניהו מעלה את מצוקת כוח האדם בתעשיה למקום גבוה בסדר היום, ועל כך הוא זוכה להערכה ולתודה מצד ראשי התעשיינים ומנהלי החברות בענף, אבל ד"ר מרום, יזם ומנהל חברות היי-טק ותיק, אומר שההצעות שיוצעו, ככל שתהיינה טובות, יתנו מענה במקרה הטוב לטווח של 7-5 שנים. בינתיים המצב הולך ומחריף, והוא דואג מכך שחברות ייאלצו להעביר את הפעילות שלהן מישראל - לא רק מאחר שהן לא מצליחות למצוא כאן מספיק כוח אדם, בגלל המחסור במהנדסים, אלא גם עקב העובדה שמשקיעים מדירים את רגלם מארצנו בגלל הביורוקרטיה.
לד"ר מרום יש תוכנית סדורה, שעיקרה מתן מענה לטווח הקצר לבעיית המחסור בכוח אדם. הפתרון מצוי, לדעתו, בהבאתם לארץ של מהנדסים מומחים יהודים מרחבי העולם. לדבריו, במאמץ לא קשה במיוחד ובהתארגנות נכונה אפשר לשכנע אותם לבוא לעבוד בישראל, כי ממילא שכר מהנדס ישראלי כבר לא זול יותר מזה של עמיתיו בארצות הברית או באירופה. ד"ר מרום הגיש תוכניות בנושא לשרים הרלוונטיים, אבל החשש הוא שגם אם תהיה תוכנית כזו, היא תיפול קורבן לביורוקרטיה, שתבריח מפה את המהנדסים הפוטנציאליים.
השורה התחתונה: מיקומה של ישראל במדד התחרותיות צריך להדליק אור אדום בקרב קובעי המדיניות הכלכלית שלנו, ועליו לזרז את הקמת צוות החרום הממשלתי, כדי לפתור את בעיית כוח האדם בהיי-טק הישראלי במהירות המרבית. עודף רגולציה, ביורוקרטיה והעדר מנגנונים שיודעים לזהות משקיעים פוטנציאליים ולהביא אותם, או לפחות לא להבריח אותם, עלולים להביא אותנו להתעורר מחלום מדינת הסטארט-אפ למציאות לא טובה, גם אם לא היה מי שהתכוון לכך.
