חגי אלעד משתמש בכיבוש לקידום "מדינת כל אזרחיה"

ארגון "בצלם" מתיימר להילחם נגד הפגיעה בזכויות אדם על-ידי צבא הכיבוש הישראלי. ישראל שולטת רק בחלק מהגדה. רוב הגדה נשלטת אזרחית על-ידי אבו מאזן ושם מתרחשת פגיעה יומיומית בזכויות אדם. אבל, הפגיעה בזכויות אדם על-ידי הרשות הפלשתינית איננה מעניינת את "בצלם". מתקבל הרושם שהארגון דואג רק לפגיעה בזכויות האדם של טרוריסטים. קרוב ל-50% מאזרחי ישראל מתנגדים לכיבוש, מתנגדים להתנחלויות, מתנגדים לפעולות תג מחיר ומתנגדים לממשלת הימין. קרוב ל-50% מאזרחי ישראל רוצים בסיום הכיבוש ובפתרון של שתי מדינות. אבל, ארגון "בצלם" כמו ארגון "שוברים שתיקה", אינם שותפים למטרות אלה. הם משתמשים במאבק בכיבוש כדי לקדם מטרה פוליטית פנים ישראלית: להחליף את מדינת היהודים ב"מדינת כל אזרחיה" שזהו ביטוי "מכובס" להחלפת מדינת היהודים במדינה פלשתינית. המטרה: דה-לגיטימציה למדינת היהודים באמצעות הכפשת צה"ל, המייצג את השכבות השונות של האוכלוסייה היהודית. לו לארגון "בצלם" לא הייתה אג'נדה פוליטית להחליף את מדינת היהודים ב"מדינת כל אזרחיה" ומטרתו הייתה סיום הכיבוש הוא היה יודע שלא רק נתניהו אחראי להמשכיות הכיבוש. לפלשתינים היו שלל הזדמנויות לקבל מדינה עוד לפני הכיבוש ב-1967: הם דחו מדינה ב-1936/7, ב-1947 ובסיום מלחמת העצמאות בחוזי שלום. הרשות דחתה סיום הכיבוש ב-2000, 2008 וב-2014 כאשר הוצאו לה הצעות רציניות. אולי ארגון "בצלם" יענה על השאלה מדוע הם דחו את כל ההצעות עד עתה? ומדוע הארגון מאשים רק את ישראל בהמשכיות הכיבוש? עיקר פעילותו של צה"ל מכוון להבטיח את ביטחונם של אזרחי ישראל מפני טרור. צה"ל פועל נגד טרוריסטים, לא נגד אזרחים תמימים. ישראל נאלצת להקים מחסומים כדי להבטיח שטרוריסטים לא יגיעו לישראל וזה גורם לאי-נוחות לפלשתינים שאינם עוסקים בטרור. אבל, זהו "הכרח בל יגונה". כאשר אבו מאזן משלם משכורות לרוצחים בכלא ישראלי וקורא רחובות וככרות ע"ש טרוריסטים, לישראל אין ברירה אלא להגן על אזרחיה. רוב הפלשתינים חיים מבחינת חייהם כאזרחים תחת שלטונו של אבו מאזן. אם חגי אלעד דואג לזכויות האדם והאזרח של הפלשתינים אני מציעה לו לקרוא מאמרים של עיתונאים פלשתינים כמו באסם טוויל וחאלד אבו טועמה על משטר הרודנות של אבו מאזן. הם כותבים על רדיפת עיתונאים, על פגיעה בחופש הביטוי, על רדיפת נוצרים, הומוסקסואלים, על מעמדה הנחות של האישה, ועל מאסרים ועינויים ופגיעה בזכויות האדם והאזרח. הם אינם חיים בתחומי הרשות הפלשתינית. לו היו חיים שם היו מוצאים עצמם בכלא בשל הביקורת על שלטונו של אבו מאזן. [מאמר של אבו טועמה על מצב זכויות האדם ברשות הפלשתינית]