הקבינט המדיני-ביטחוני הפועל במקביל ובנפרד מן ה
ממשלה, אינו פורום של מומחים אלא גוף מקובץ של פוליטיקאים נותני עצות שלא מוטלת עליו כל אחריות ביצועית. מי, אם כן, רצוי שיכהן בקבינט ומה התכונות או הידע שנדרשים ממנו כדי שימלא את משימתו כהלכה. קיימת דרך פשוטה ויעילה לקבוע את ההתאמה ולפיה כאשר אדם חכם מעניק לך עצה, הוא אינו צריך לבקש ממך לחשוב אחרת מכפי שאתה חושב. הוא יציע לך לחשוב טוב יותר ולהבין טוב יותר את עצמך. אך הבעיה העיקרית של קבלת עצה תלויה במועד שבו אתה שומע אותה. יכול להיות שהעצה חכמה מאוד אבל תועלתה קטנה כיוון שניתנה באיחור ולכן לא ניתן להוציאה אל הפועל. החוכמה במתן עצות היא להעניק אותן בזמן הנכון וככל שהעצה מגיעה מוקדם יותר כך ייטב.
אם כך על-פי מה חייב מקבל העצות לבחור את הצוות הפועל לצדו. האם רק על-פי הכרות היועץ עם הנושא המתבקש? למשל: האם הדילמה שאותה מתבקשים לנתח ולעוץ עצה היא צבאית והיועץ מומחה לענייני צבא, או אולי במקרה של מלחמה מול יחידות ערביות דרוש מי שמכיר היטב את הראש הערבי ודרכי פעולתו. בישראל מוטלת על ראש הפורום הזה האחריות לקבל החלטה תוך התחשבות בקול היועצים או על-פי דעתו בלבד. למרבה הצער בישראל מרחב הבחירה של חברי הפורום הביטחוני מוגבל והעומד בראש נאלץ לבחור על-פי "מה שיש" ולאו-דווקא על-פי התאמת היועצים לתפקיד הנדרש.
ישראל היא מדינה קטנה שבה כולם מכירים את כולם. מעניין לדעת מה חושב הציבור על הבחירה שנעשית בפועל ואם היועצים האמורים להמליץ אם לצאת למלחמה או לא עושים את מלאכתם נאמנה. כדי לברר אם הבחירה נעשתה כהלכה הנה מה שנעשה אצלנו וישפוט הקורא אם שגו הבוחרים בבחירתם אם לא.
הקבינט המדיני-ביטחוני, או בשמו הרשמי: "ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי", הוא שם של קבוצת שרים מצומצמת בראשות ראש הממשלה, שמטרתה לסייע בגיבוש מדיניות, הובלתה ויישומה, בנושאים של יחסים בינלאומיים וביטחון המדינה. מפאת מספרם הרב של שרי הקבינט והצורך לקיים דיונים בהרכב מצומצם יותר, נוצר פורום נוסף, בלתי רשמי, המכונה "המטבח" או "המטבחון".
על-פי החוק חברים בפורום היועצים ראש הממשלה, שר הבריאות ושר החוץ -
בנימין נתניהו (הליכוד); שר הביטחון -
אביגדור ליברמן (
ישראל ביתנו); השר לביטחון הפנים -
גלעד ארדן (הליכוד); שרת המשפטים -
איילת שקד (
הבית היהודי); שר האוצר -
משה כחלון (
כולנו).
צוות אישים חברים נוספים: שר הפנים והשר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל -
אריה דרעי (מפלגת
ש"ס); שר התחבורה והשר לענייני מודיעין - ישראל כ"ץ (הליכוד); שר ירושלים ומורשת והשר להגנת הסביבה -
זאב אלקין (הליכוד); שר החינוך -
נפתלי בנט (הבית היהודי); שר הבינוי והשיכון -
יואב גלנט (כולנו); שר האנרגיה והמים -
יובל שטייניץ (הליכוד). מוזמנים קבועים: היועץ המשפטי לממשלה -
אביחי מנדלבליט; ראש המטה לביטחון לאומי - מאיר בן שבת.
האם המוחות של האישים הפוליטיים האלה הם הטובים ביותר לתת עצות או אולי קיימים בסביבת ראש הממשלה אישים אחרים שטיב עצותיהם טוב לאין ערוך. אולי נכון יותר היה אילו ראש הממשלה היה בוחר, על-פי הבנתו וניסיונו, צוות של אישים, יודעי דבר מנוסים וחכמים שעמם יתייעץ ואת דעתם ישמע בנפרד מן הצוות שקבע החוק. זו בהחלט זכותו ואולי גם חובתו הציבורית. אם ירצה יוכל לשמוע גם את העצות של הצוות "החוקי" ואם לא - אז לא. בסופו של יום ההחלטה תהיה שלו והאחריות תוטל על כתפיו.
קיים עוד אלמנט חשוב שאותו יש לקחת בחשבון והוא: שמירת הסודיות כדי למנוע מן האויב לדעת בטרם עת מה המדיניות ותוכניות הביצוע "שלנו". במצב הנוכחי כיוון שראשי מפלגות, בעלי אינטרסים פוליטיים, חברים בפורום ומדליפים באורח ישיר או בעקיפין את תוכן ההחלטות, עלול להיגרם נזק ואילו בצוות שבחר ראש הממשלה ישירות הסיכוי לדליפה קטן יותר. ולכן ייתכן מאוד כי נתיב זה עדיף.
כדוגמה לבעייתיות של המצב הנוכחי ניתן להביא את הסיפור הבא: אם נניח כי ביום הראשון של תחילת התופעה של עפיפוני האש היה הקבינט מחליט להגיב בדרך יצירתית כמו הפרחת עפיפוני אש מן הים, עם הרוח, לכיוון צפון הרצועה וכך להעלות באש בתי מגורים, ייתכן כי המערכה שבה כבר משתמשים אויבינו, הכוללת בלוני הליום הנושאים מתקני נפץ עד לב יישובי ישראל ויערותיה, כלל לא הייתה מתקיימת במתכונת הנוכחית. אבל אם הידיעה על תוכנית שכזו הייתה דולפת בטרם עת ייתכן מאוד כי אויבינו היו מוצאים דרך להתמודד עם מתקפה שכזו ולמנוע אותה.
ולכן מי שיועץ עצה שכזו ובו בזמן גם מדליף אותה - חוטא לתפקידו ופוגע בביטחון הלאומי.
