פיליטון מאת:
סכסוך שגרתי באתר בניה בעיירה צפונית לתל אביב הפך למלחמה כוללת והסעיר את המדינה כולה. מדובר באתר בו בונים קוטג' של ארבע קומות (כולל מרתף רחב ידיים) בהזמנתו של שר בכיר לשעבר.
יום בהיר אחד קבלן הבנייה ידוע שמוליק סבירסקי, שבונה את הקוטג', מצא בין המסמכים על שולחנו חשבונית לתשלום מהחשמלאי אוֹלֵג קצְמַן על סכום של 20 אלף שקל. סבירסקי ממילא היה במצב רוח לא מי יודע מה, החשבונית גרמה לו לאיבוד עשתונות. 'מה הוא מביא לי חשבונית?! ' - צרח הקבלן. 'הוא לא יקבל כלום. אמרתי לו ברחל בתך הקטנה: תשאיר חוטים בעבור חדר העבודה העתידי ליד חדר השינה, שנבנה אחרי טופס ארבע - והוא שכח! אין לו יותר כסף בשבילו, שילך קיבינימט!'
החשמלאי אולג, אשר חיכה מחוץ לקרון ששימש חדר מצב לקבלן, שמע את צרחותיו. פניו החווירו. הוא פתח את הדלת ושאל בשפתיים רועדות: 'אתה לא רוצה לשלם'? 'לא מגיע לך גרוש'! גער שמוליק וזרק את החשבונית לעברו של אולג והוסיף תוך שהוא פונה לאינסטלטור שנוכח בחדר: הרוסים האלה לא יודעים לעבוד. חבל ששכרתי אותו. זה הפעם האחרונה שאני שוכר איש מקצוע רוסי'!
'אתה עוד תתחרט'! - השיב החשמלאי וטרק דלת הקרון.
למען האמת יש להודות שאולג אכן פישל: עוד לפני טיוח הקירות הסופי והריצוף בחדרים שמוליק הסביר לו שיש להעביר חוטי 'ספייר' מארון החשמל למרפסת הענקית בקומה ראשונה, שם בעתיד, אחרי קבלת טופס ארבע, יבנה חדר עבודה בעבור בעל הבית. 'טופס ארבע' - מסמך המאשר שהבית נבנה בהתאם לתוכנית המקורי. בהעדר אישור כזה לא ניתן לחבּר את הבית החדש לא לחשמל, ולא למים. את חדר העבודה לא ניתן היה לכלול בתוכנית המקורית - כי אז היו חורגים מעבר למכסת שטח למגורים. בנוסף לכך כלילת החדר בתוכנית הייתה מייקרת את הארנונה העתידית. על כן בונים אותו בסתר אחרי ביקור המפקח אשר מנפיק את הטופס. זה דבר שגרתי, בוני הארץ תמיד עושים זאת, אולג בעצמו בכול אתר נתקל בתופעה. הפעם הוא מאיזושהי סיבה איבד שליטה על הנעשה, שכך לספר לפועל שלו על החדר העתידי - וזה כמובן לא העביר חוטי 'ספייר'.
אולג - בעל מקצוע טוב. כל שאר עבודות החשמל בקוטג' בוצעו ללא דופי, כעיקרון הוא היה זכאי לקבל מלוא הסכום. אך הקבלן זעם על הפאשלה וסירב לשלם. 'מה עכשיו עלי לעשות'? - לא חדל לצעוק הקבלן. - 'איך אעביר חשמל לחדר? ארים רצפה? אשבור קירות?! שילך קיבינימט', - חזר הוא על הקללה.
'קיבינימט' הוא אומר לי? - התלונן אולג לפועל שלו שחיכה לו בטנדר, - אני אראה לו. הוא בעצמו ילך קיבינימט.
מאוחר יותר אנשים שחיפשו הסבר לכך שהסכסוך הרגיל יצא מכל פרופורציות, ניסו להסביר זאת בכך שהקבלן והחשמלאי בדרך שונה מבינים את הביטוי 'קיבינימט'. בעבור הצבר שמוליק סבירסקי זה סה"כ 'לך לעזאזל', שעה שאולג הרוסי מכיר את משמעות המקורית של הביטוי, שהוא - קללה איומה ברוסית.
מהאתר אולג נסע ישירות לעו"ד אורן פבריצקי שבעבר סייע לו להוציא כסף מלקוח שהתחמק מתשלום. העו"ד ניסח מכתב קצר אך החלטי לקבלן בו הציע לשלם לאלתר את הסכום - 20 אלף שקל בתוספת של שכר הטרחה לעו"ד (דהיינו - לו, לפבריצקי) סכום צנוע של 10 אלפים שקל. כשסבירסקי קרא את המכתב הוא פרץ בצחוק, קימט את הדף וזרק לפח.
כעבור שבוע שליח מיוחד הביא לו מאותו העורך דין מכתב שני. מר סבירסקי התבקש לשלם 30 אלף שקל ובנוסף לכך - 10 אלפים שקלים - בגין עוגמת הנפש שנגרם למר קצמן. ואם לא כן... 'אם לא כן' לכאורה הייתה אלטרנטיבה די מפחידה: העו"ד איים לפנות לערכאות משפטיות ואז לסכום המקורי בנוסף לשכר הטרחה ופיצוי על עוגמת הנפש יאספו גם הוצאות המשפט והסכום הסופי יטפס ל-50 אלף.
שמוליק סבירסקי - איש מפולפל, ראה כמה דברים בחייו, אותו לא ניתן לבלף. הוא גיחך והורה לאנשיו להשיב כדלקמן: הואיל ועבודת החשמל באתר בוצעו באופן רשלני, וגם לא באופן מלא, החשמלאי לא יקבל גרוש, ואם הוא יפנה לבית משפט אז יקבל תביעה נגדית הכוללת הוצאות על תיקון כישלונותיו, מה שעלול להגיע ל-100 אלף בחישוב הראשוני.
שמוליק היה בטוח שהתקרית כבר מאחוריו אך המכתב הבא מהעו"ד ששכר אולג החשמלאי הכניס אותו להלם. העו"ד הפנה את תשומת ליבו לפרט קטן אחד: החדר העתידי, אליו, לכאורה, לא העביר חוטים הלקוח שלו, מר אולג קצמן, לא מופיע בתוכנית, והדרישה להעביר עבורו חוטים מהווה בפועל ניסיון לדחות את לקוחו שומר החוק (הלא הוא מר אולג קצמן) לעבור על החוק, ובכך הפרשה מקבלת גוון פלילי.
המשפט המסכם של המכתב היה ערמומי ביותר: 'איננו מאמינים שאדון (העו"ד נקב בשמו של שר לשעבר) מודע לניסיון הזה לרמות את המדינה, כי האדון מתמיד לפעול אך ורק במסגרת החוק'.
זה היה רמז די עבה. רק עכשיו אדון סבירסקי קלט שלא רק הוא בעצמו נקלע בצרה צרורה - אך גם הכניס לפרשה את בעל הבית - השר לשעבר, אשר לא מזמן בשן ובעין נחלץ מהאשמות לחמוק מתשלומי מיסים. ברור שאם העיתונאים ידעו על הפרשה... והם ודאי ידעו, אם העניין יגיע לבית המשפט.
סבירסקי נכנס לפניקה והורה לחשב שלו לצור לאלתר קשר עם החשמלאי קצמן ולשלם לו את 20 האלף 'המחורבנים' כלשונו.
אך אולג סירב לקבל את ההמחאה על סך 20 אלף. לא קיבל גם שיק על 30 אלף, הכולל שכר הטרחה לעו"ד. בעצם, לסכום זה הוא נטה להסכים, אך העורך דין פבריצקי המליץ לו לא לוותר.
'רואה - אנחנו מחזיקים אותו בביצים, - הסביר הוא. - אם יתברר שבעל הבית היה בסוד העניינים, ידע שמתכוונים לרמות את המדינה - יש לנו סיכוי לתפוס אמריקה. 100 אלף - לא פחות. סמוך עלי'.
אולג אהב את הרעיון; הוא נזכר שפעם ביקר בבניה בעל הבית בכבודו ובעצמו - אז עדיין שר בממשלה, סייר באתר ושאל בין השאר, איפה יהיה חדר העבודה שלו. אז הסבירו לו שהוא יוקם אחרי טופס ארבע.
'ואיך הוא הגיב?' - הזדקף העו"ד פסריצקי.
'לא אמר כלום'.
'אך הוא שמע את צמד המילים 'טופס ארבע'?
'בהחלט'.
'מי עוד נוכח שם באותו הרגע?'
'שומר הראש שלו, אני זוכר... וגם ליוותה אותו איזו אישה צעירה...
'יופי!' - חיכך ידיים העו"ד. - 'נעשה על זה בוכטה'.
פבריצקי הנלהב מיד ניסח תביעה על סך מיליון שקל. 'אל דאגה, עמלות המשפט עלי. נדרוש מיליון, נתפשר בסוף על חצי, ונחלק שווה בשווה'.
ברגע שהתביעה הועברה לבית משפט, הפקידים הדליפו את תוכנה לעיתונאים. התקשורת חגגה: שר בכיר לשעבר בונה לו בית תוך הפרת חוקים, ומנסה לחמוק מתשלום מיסים. בכותרות בומבסטיות כינו אותו 'עבריין סדרתי'.
לאתר הבנייה הגיע פקח והורה להפסיק כל העבודות. הסבירו לו שמדובר באי-הבנה, לא הייתה כל כוונה לחרוג מהתוכנית המקורית.
'אין שום חדר עתידי, תראה, אפילו לא העברנו חוטים...! התביעה היא שקרית, זה ניסיון של חשמלאי שלומיאלי לסחוט כסף שלא מגיע לו. הכל יתברר כעורבה פרח!' - טענו. הפקח השתכנע והחליף את זעמו לחסד.
רדיו וטלוויזיה בינתיים שידרו ברצף שידורים מיוחדים המוקדשים לפרשה. היו אף דיווחים (שטרם אומתו על-ידי המשטרה) שנפתחה מחדש החקירה ההיא על העלמת המס נגד השר שנסגרה אחרי התפטרותו מתפקידו הרם.
למערכת ערוץ 2 התקשרה אישה אלמונית וסיפרה שהשר לשעבר לפני 26 שנים, כשביחד למדו במכללה, חופן נגד רצונה את שַדהּ הימני. היא הביעה נכונות להתייצב באולפן ולגולל (תוך שהיא יושבת עם גב למצלמה) בפרטי פרטים את המקרה, לספר על תחושותיה באותו הרגע ועל הסיוטים מהם היא סובלת מאז. אך הוסבר לה שהפעם לא מדובר בשערוריית מין.
השר לשעבר זימן אליו את הקבלן סבירסקי, גער עליו והורה לסגור את הפרשה בכל מחיר. 'תשלם מכיסך כל סכום שהוא דורש! תסתום לו את הפה!' - צעק בעל הבית על הקבלן המסכן.
אך העורך דין פבריצקי הרגיש שתפס את אלוהים בזקנו וסירב להיפגש כדי לסיים את הפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט. 'אנחנו על הסוס, נזכה במשפט', הבטיח הוא לאולג, שהיה מוכן לקבל את ההמחאה של מאה אלף שהציעו עורכי דינו של הקבלן.
אולם הדיונים היה מלא מפה לפה בעיתונאים וצלמים - כולם ציפו לראות את השר לשעבר על ספסל הנתבעים. אך חיכתה להם אכזבה רבה - הקבלן לקח את כל האחריות על עצמו, שכב על הגדר למען לקוחו - הבין שאחרת לא יקבל יותר הזמנה בודדת מלקוחות רציניים.
השופט אמנון בולשוב, אשר לפתחו הגיעה התביעה, נודע בגישתו היסודית לכל תיק ותיק. הוא קרא בעיון רב את כל המסמכים, למד ביסודיות את תוכניות הבנייה. ברור היה שטכנית, באופן רשמי הצדק עם החשמלאי אולג קצמן, ואין לקבלן הראשי שום עילה לא לשלם את מלוא הסכום בעבור העבודה. אך התובע דורש מיליון שקל - סכום מופרח לכל הדעות - בנימוק שנגרם נזק למוניטין שלו. כבוד השופט בולשוב התמצא בתיקים כאלה, השתדל בדרך כלל לגלות הגינות כלפי שני הצדדים; מצד אחד גילה אפס סבלנות כלפי בעלי שררה שמנסים להתחמק מתשלום, אך ומאידך לא עודד הפקרות מצד אלה שמסתמכים על פסיקות ומנסים לשדוד את הנתבע.
'לֵמה מתכוון הלקוח שלך כשטוען שנגרם נזק למוניטין שלו?' - שאל השופט תוך שהוא הוריד את משקפיו לקצה אפו והתבונן על עורך הדין פבריצקי. - 'הרי הוא לא פוליטיקאי, לא זמר או איש ציבור אחר'.
'העניין הוא שמעתה אף קבלן לא ישכור את שירותיו של לקוחי, כי ברור להם שאסור להם לדבר איתו על חדרים עתידיים שיבנו אחרי טופס ארבע, הסביר העו"ד. יש לו משפחה לפרנס'. 'נו, זה מקרה נדיר, הוא ימצא מספיק עבודות שלא חורגים מהתוכנית' - השיב השופט.
'אקח לעצמי דרור לתקן את כבוד השופט. אין בארץ אף בניה שלא מתכוונים להרחיב שטחים אחרי קבלת האישורים. כל ישראל דופקת את המדינה בטופס ארבע'.
'לא!' - תהה כבוד השופט. - 'גם אתה עשית דברים כאלה?'.
'מוכרח להודות שכן; כשבניתי את ביתי בשכונת אפקה', הודה בעוז העו"ד.
'אבל הנה אני בימים אלה בונה לי וילה בהרצליה, השיב השופט, ולא מתבצעות שם שום עבירות'.
בסוף אחרי ריבים ממושכים ולחץ מצדו של השופט הצדדים הגיעו לפשרה לפיה הנתבע יקבל סכום של 200 אלף, אשר כולל גם פיצוי על עוגמת הנפש ופגיעה במוניטין.
בארוחת הערב השופט בולשוב סיפר לבני ביתו על הפרשה המשונה הזאת.
'אגב הווילה שלנו', אמרה אשתו תוך שמעמיסה את צלחת בעלה בקציצות עסיסיות, הבוקר התקשר הקבלן יוסי, שאל, האם אתה רוצה חימום תת-רצפתי לחדר הפיליפינית העתידי שיבנו אחרי טופס ארבע. הוא אמר, שאם כן אז כבר עכשיו יש לדאוג לתשתית...
