ביום חמישי האחרון (18.10.18) נערכו בעשרים ערים ברחבי הארץ עצרות הזדהות כנגד רציחתן של עשרים נשים (לרוב על-ידי בני-זוגן) מאז תחילת השנה האזרחית. בעצרות אלו, שאורגנו על-ידי השחקנית
יעל אבקסיס וקבוצת נשים, הן מחו על אזלת היד של הממשלה בהגנה על נשים יהודיות שהותקפו על-ידי בן-זוגן (וחלקן אף נרצחו), אך הן שכחו פרט אחד חשוב: להעלות על נס את המנהג המזוויע בחברה הערבית לפיו רוצחים אישה כי היא המרתה את רצון משפחתה בנושאים שונים.
התופעה בחברה הערבית משנת 2011 נרצחו בישראל 148 נשים (שמתוכן 41% הן נשים ערביות). בדומה לנשים היהודיות, גם הנשים הערביות נרצחות על-ידי קרוב משפחה במנהג המכונה "רצח על כבוד המשפחה". בעוד המשטרה מצליחה לפענח את רוב מקרי הרצח של הנשים היהודיות, כאשר מדברים על המגזר הערבי 70% ממקרי הרצח אינם מפוענחים.
המשטרה טוענת להגנתה שמשפחת הרוצח וחבריו אינם משתפים עמם פעולה. מתברר שגם כאשר אישה ערבייה מתלוננת על רצח, איש לא עושה כלום כדי להגן עליה.
בעיית הנשים המוכות בחברה הישראלית לנשים מוכות אין מי שיגן עליהן, והן נאלצות להסתתר במעונות לנשים מוכות, או לחלופין לגור אצל קרוב\ת משפחה, בעוד הגברים האלימים לא מקבלים טיפול ראוי. גם כאשר גבר אלים מקבל צו הרחקה, לרוב הוא יפר אותו, ואיש לא ידאג להכניס אותו לכלא על-כך שהפר את צו ההרחקה. ואם האישה לא לומדת קרטה או ג'ודו, אין לה סיכוי להגן על עצמה.
הפתרון לבעיה אין ספק שהממשלה צריכה להכין תוכנית שתכלול בין השאר את הסעיפים הבאים:
1. הקמת מעונות לגברים אלימים, תוך חיוב שילכו לסדנאות העוסקות בשליטה בכעסים.
2. התייחסות לתלונות של נשים ברצינות וחקירת התלונה.
3. אם יתברר שאישה העלילה על גבר צריך למצות עמה את כל חומרות הדין.
4. להכריח את החברה הערבית להפסיק עם המנהג המגונה של "רצח כבוד המשפחה", ומי שלא יפסיק עם זה, לקצץ בתקציבי הרשויות.
אין לי ספק בכך, ששיטות אלו ואחרות, עשויות למנוע את הרצח הבא, אך בגלל שלרוב חברי הממשלה אין רגישות חברתית (ובגלל שמדובר גם באוכלוסייה ערבית), אני לא רואה מישהו מרים את הכפפה, מה שעשוי להוליד את הרצח הבא בזמן הקרוב.
