ב-17 בספטמבר 2018 תקפו בלטקיה רביעיית מטוסי אף-16 של חיל-האוויר הישראלי. בסיומה של התקיפה שוגר טיל מסוללת אס-200 של מערך ההגנה האווירית הסורי שהפיל מטוס מודיעין רוסי מדגם איליושין 20. כתוצאה מכך נהרגו 15 אנשי הצוות הרוסים שהיו על המטוס. מאז, מעל לחודש, לא דווח על הפצצה ישראלית נוספת וזאת בהשוואה ל-200 תקיפות בשנה שקדמה. בתגובה, שלחה מוסקבה מערכות טילי נ"מ מדגם אס-300 לבסיס חיל-האוויר הרוסי חמיימים בצפון סוריה.
התגובה הרוסית להפלת המטוס לא הייתה אחידה ונעה מניסיון הכלה של האירוע מצד הנשיא פוטין ועד לאיום מרומז של שר ההגנה שויגו כלפי ישראל. אולם הנשיא פוטין, שפועל לייצובה מחדש של סוריה, ניצל את התקרית כדי לייצר כללי משחק אסטרטגיים חדשים, שמטרתם: הוצאת כל הכוחות הזרים מסוריה, מלבד רוסיה כמובן; ייצוב המדינה תחת ממשלת הבובות של אסד הנשלט למעשה על-ידי הקרמלין; ומעל לכל, איסוף שלל המלחמה כולו בידי מוסקבה תוך הבטחת האינטרסים הכלכליים, בדמות חוזים לשיקום המדינה וכריית משאבי הטבע הסוריים, והאינטרסים הביטחוניים, בדמות שימור, חיזוק והרחבת האחיזה הרוסית בבסיסי האוויר והים האסטרטגיים הרוסיים בסוריה.
האינטרסים הרוסים והישראלים מנוגדים כיום יותר משהיו בעבר, מה שעלול להוביל להתנגשות צבאית בין המדינות. כדי להימנע ממאבק ישיר עם הדוב הרוסי הפועל בגבולה הצפוני וכדי לדבוק בקידום האינטרסים החיוניים שלה בסוריה, ובראשם ניהול המערכה כנגד המשך ההתבססות האירנית במדינה, נדרשת ירושלים לנסח בהקדם אסטרטגיה מעודכנת ולהפעילה בתבונה.
ראשית, חזרה למדיניות "מרחב ההכחשה" שהוכחה בעבר כמוצלחת, לפיה ירושלים תכחיש מכאן והלאה תקיפות שהיא מבצעת כדי למנוע מהנפגעות - סוריה, אירן, חיזבאללה, ובמקרים מסוימים גם רוסיה - את הצורך להגיב. לשם כך יש לכפות בנחרצות דממה תקשורתית נוקשה על בכירים, ועד כמה שניתן על בכירים לשעבר, בשיח הדן במהלכים צבאיים ישראלים בשטחה של השכנה מצפון ובמרחב המזרח תיכוני כולו.
אזורי חיכוך שנית, שימור וחיזוק מנגנון התיאום בין חילות האוויר של רוסיה וישראל תוך הקפדה ישראלית להימנע מפגיעה באינטרסים רוסיים חיוניים. מעל לכל נדרשת התייחסות ישראלית רצינית לרגישויות של מוסקבה ובראשם הימנעות מפעולות העלולות לסכן חיי חיילים רוסים.
שלישית, שינוי בדפוס הפעולה הצבאי הישראלי בסוריה. לצד פיתוח יכולת התגברות על מערכות האס-300 ומערכות מתקדמות יותר. חיל-האוויר נדרש כעת לפעול כנגד אירן ושלוחיה בסוריה לא רק באזורי החיכוך עם הרוסים אלא באתרים מרוחקים, כולל נתיבי האוויר והקרקע מעירק לסוריה. כמו-כן נדרש חיל-האוויר לגוון את נתיבי הגישה - לא עוד טיסות לאורך קו החוף צפונה ושיגור אמל"ח מקרבת חופי לבנון, אלא שימוש בנתיבי גישה מקוריים ומפתיעים. בנוסף, נדרש צה"ל לעשות שימוש בטילים ארוכי טווח, לבצע פעולות קרקעיות כירורגיות הכרחיות וכן, בתיאום עם הרוסים ובשיתוף עם טורקיה המתנגדת אף היא לנוכחות האירנית במדינה, לטפח ולהפעיל מרחוק ארגונים מקומיים המתנגדים לנוכחות האירנית בסוריה.
רביעית, רתימת וושינגטון להגביר את המעורבות והנוכחות האמריקנית במרחב שכן, שדרוג מערך ההגנ"א הרוסי באזור יסכן אינטרסים אמריקנים, בתוכם הצרת מרחב הפעולה הצבאי עד כדי חשש מפגיעה רוסית בחיילים אמריקנים ובפלטפורמות צבאיות מתקדמות שהפנטגון מפעיל בסוריה ובמרחב - אוויריות, קרקעיות וימיות. חשוב לא פחות, יש להבהיר לבית הלבן שפגיעה בנוכחות האירנית בסוריה הוא מרכיב משמעותי במאמץ הנשיא טראמפ לבטל את עסקת הגרעין עם טהרן ולכן מחייב מהלכים אמריקנים תקיפים.
הפלת המטוס הרוסי ושרשרת התגובות של הקרמלין הובילו לשינוי המציאות האסטרטגית הנוחה בתוכה פעלה ישראל עד לא מכבר והפכה את הזירה הסורית למסובכת הרבה יותר; האתגר לטייסי חיל-האוויר קשה היום יותר מאשר בעבר עקב הכנסת מערך ההגנ"א הרוסי המתקדם. אולם התבוננות מפוכחת על המציאות ופיתוח אסטרטגיה זהירה ויישומה הנחרץ יאפשרו לירושלים לקדם את האינטרסים שלה בסוריה ובראשם מניעת התבססות אירנית במדינה.
