נכון. לא בכל יום, אפילו לא בכל עשור מבקר ראש
ממשלה ישראלי בעומאן. האחרון, לפני ביקור נתניהו ב-26 אוקטובר, היה
שמעון פרס בשנת 1996. מבט מערכתי על הזירה המפרצית, מגלה שאין סיבה אמתית לפסטיבל התקשורתי סביב ביקור נתניהו ופמלייתו במדינת הנסיכות הזעירה בקצה המפרץ הפרסי. מדוע? מפני שהשנים האחרונות עומדות בסימן קשרים רציפים, מרביתם הרחק מעיני התקשורת, בין ישראל למפרציות קיימים ערוצי תקשורת כבר למעלה משני עשורים. קונקרטית, בעומאן היה משרד אינטרסים ישראלי כבר בשנות ה-90 והקשרים בין שתי המדינות נמשכו לסירוגין מאז. אשר למדינות אחרות במפרץ, דוגמת סעודיה, קטר או בחריין, כל אחת מהן מקיימת בדרכה מגעים עם ישראל. ולכן, כאשר שר החוץ הסעודי, עאדל ג'ביר אומר שהדרך לנורמליזציה כרוכה בפתרון הבעיה הפלשתינית הוא מתכוון לנורמליזציה דיפלומטית-מדינית, שביטוייה הוא חתימה על הסכם והחלפת שגרירים. בפועל, ישנה נורמליזציה שקטה בשורה ארוכה של תחומים כלכליים, מסחריים, תיירותיים וביטחוניים. לפעמים היא מקבלת גם ביטויים פומביים כמו ביקורים של משלחות מבחריין בישראל, מעורבות קטרית בשיקום הרצועה או ראיונות של בכירים ישראלים בערוצי תקשורת סעודית. אפילו התבטאותו של שר החוץ העומאני, יוסף בן עלוי, כי ישראל היא עובדה מוגמרת במזרח התיכון היא עדות לכך שקיומה מתקבל בעומאן בטבעיות. לכך יש להוסיף את העובדה כי ביקור נתניהו סוקר בהרחבה בתקשורת המקומית.
אז מה בכל זאת עומד הביקור הזה? קיימות שתי אפשרויות לכך. האחת, עומאן מבקשת לסייע לחידוש המשא-ומתן בין ישראל לפלשתינים. אבו מאזן ביקר את השולטאן קאבוס בשבוע שעבר והשניים דנו בעתיד התהליך המדיני. יש להניח שקאבוס ביקש לבדוק את מידת הנכונות בצד הישראלי לחדש את השיחות. אפשר גם שקיבל פנייה מוושינגטון למשש את הדופק ברמאללה ובירושלים כדי שבוושינגטון יוכלו להעריך בצורה מדויקת יותר את ההיתכנות ליישם את עסקה המאה. האפשרות האחרת, שאינה סותרת את הראשונה, היא שלעומאן יש בעת הזו אינטרסים לאומיים משלה - ביטחוניים, כלכליים או אחרים - שהשולטאן מעריך כי ישראל יכולה לסייע לו להשיג.
אשר לזווית הישראלית - ביקור כזה תמיד משרת את האינטרסים שלה באזור ובוודאי בעיתוי שבו נמשכים חילופי האש בינה לבין גורמי טרור ברצועת עזה. רוצה לומר: העובדה שהשאלה הפלשתינית טרם באה אל פתרונה אינה מהווה מחסום לקשרים, גם גלויים, בין מדינות ערביות שונות לבין ירושלים. ועדיין, עומאן לא תהיה הגורם שישים קץ לסכסוך הישראלי-פלשתיני. היא יכולה למלא תפקיד של כינור שני לכל היותר, משום ששושבינים בינלאומיים ובראשם ארצות הברית ובעלי עניין אזוריים כמו מצרים ימשיכו לשמש כמתווכים ראשיים בין הצדדים, אם וכאשר אלו ישובו לשולחן המשא-ומתן.
