הבחירות השבוע לשני בתי הקונגרס האמריקני הם למעשה משאל עם על
דונלד טראמפ - על האיש ומנהגיו ופחות על מדיניותו. נשיא ארה"ב נבחר אומנם אחת לארבע שנים אבל כל שנתיים עומדת מדיניותו למבחן בבחירות לשני בתי הקונגרס, בחירות האמצע. ברצף הזמן ההיסטורי מפלגתו של הנשיא המכהן מפסידה מושבים לפחות באחד מבתי הקונגרס כאשר האזרח מן השורה בוחן את הנשיא בנושאים הקרובים ללבו ולאו-דווקא באלה ברומו של עולם. כך למשל, בבחירות 2010 זכו הרפובליקנים בהישגם הגדול ביותר בבית הנבחרים מאז 1938 בגלל התנגדותם העיקשת לתוכנית הביטוח הרפואי הלאומי של הנשיא אובמה, גרעונות תקציביים גדולים ומצב כלכלי חלש. לעומת זאת, לעתים רחוקות אירועים חיצוניים הכריעו את בחירות האמצע. כאלה היו הבחירות ב-2002 בנשיאותו של
ג'ורג' בוש הבן שהתקיימו כשנה לאחר מתקפת 11 בספטמבר 2001, המלחמה נגד הטרור האיסלאמי והתגברות ענני המלחמה בעירק. זו הייתה הפעם השלישית בלבד מאז מלחמת האזרחים במאה ה-19 שמפלגתו של הנשיא זכתה בשני בתי הקונגרס והפעם הראשונה שזה קרה בזמן כהונת נשיא רפובליקני!
הפעם, כאמור, שורה על בחירות האמצע אישיותו של הנשיא טראמפ. בהיסטוריה האמריקנית לא היה נשיא אשר נוכחותו והשפעתו על סדר היום האמריקני הייתה כה מוחשית. יש שהגדירו אותו כמי שסופח את כל החמצן הפוליטי האמריקני. אין זה בגין הישגים יוצאי דופן במדיניות החוץ או הפנים אלא בעיקר בשל נוכחותו המוחצנת ועל-פי רוב הפרובוקטיבית. אין יום, ובדרך כלל מספר פעמים ביום, מבלי שקולו יישמע בציוצי טוויטר, הופעה בטלוויזיה, ראיון עיתונאי, נאום סדור או מאולתר. הוא מדבר ומגיב על כל נושא בין אם חשוב או הזוי, אמיתי או שקרי, מתעמת עם פוליטיקאי או כוכבת פורנו. אין לו בעיה לומר דבר ולחזור בו בלי למצמץ. התנצלות איננה שגורה על לשונו. התקפות אישיות הן לחם חוקו ולפי הבנתו התקשורת היא אויבת העם. שיגור הפצצות המאולתרות לשורה ארוכה של מתנגדיו הפוליטיים על-ידי אוהד מושבע שלו אין לייחסה, לדבריו, ללשונו משולחת הרסן. כך גם לא רצח היהודים בבית הכנסת בפיטסבורג. הוא שולל מכל וכל הגבלות על רכישת נשק חופשית.
טראמפ הפך את המפלגה הרפובליקנית לגוף צייתני שראשיו נוהגים להכפיף דעתם בפניו. אין זה מפתיע כי במערכת הבחירות הנוכחית טראמפ הפך לכוכב עליון המופיע בתדירות חסרת תקדים ברחבי ארה"ב לצדם של מועמדים רפובליקנים המבקשים את קירבתו ותמיכתו כדי להיבחר. באירועים אלה המרכזים אלפי אנשים לשונו משוחררת והוא נוהג לחבוט בכל יריב אמיתי או מדומה כולל את הרפובליקנים שהביעו דעה נוגדת לשלו.
אומר אמת כאשר הוא יכול כאמור, על סדר היום ענייני פנים.
קוריאה הצפונית, היחסים החשודים עם פוטין, הסחר עם סין ונושאי חוץ בכלל הם בשוליים וכמעט בלתי ניכרים. גם מועד תחולת הטלת הסנקציות החמורות על אירן שנקבע ליום לפני הבחירות לא הפך לאישיו במערכת הבחירות למרות חשיבותו הגדולה בזירה העולמית. האמריקני מתעניין במה שקרוב לביתו. ואמנם, טראמפ השתבח בנתונים הטובים מאוד של המשק האמריקני אותן הוא זוקף לעצמו. המדדים השיגו שיאים בשיעורי אבטלה נמוכים, רמות שכר בעלייה ושיעורי מס מופחתים. כמובן האזרח הקטן לא נותן את דעתו לכך שהקיצוץ במיסים - אחד מדגלי העל של הרפובליקנים - מסתכם בסכום האסטרונומי של 1.5 טריליון דולרים אליו נוספה הגדלה של הוצאה תקציבית של 300 מיליארד דולרים. הכלכלנים טוענים כי אין כל הגיון כלכלי להזרים סכומים כאלה למשק עם שיעורי תעסוקה גבוהים ולהגדיל את החוב הלאומי שבשלב מסוים עלול להפוך לחבית אבק שריפה, לא בעתיד הרחוק אלא בטווחי זמן של שנתיים שלוש. אלא שבניגוד להם טראמפ חושב על כאן ועכשיו. אין מקום לשאול אותו אם לחיות בלא חשבון זה משהו שצריך להתגאות בו.
נשיא אחר היה ממנף את הנושא הכלכלי ומציב אותו במרכז האג'נדה של מערכת הבחירות הנוכחית. אבל טראמפ איננו מסוגל לחדול ממנהגיו הרעים. מעקב אחריו מגלה כי הוא נוהג בקביעות לומר גם דברים לא אמיתיים, לא מדויקים ומטעים בכוונת מכוון. הוא הודה בכך בפה מלא בראיון טלוויזיה לפני מספר ימים כאשר טען כי הוא אומר רק אמת "כאשר הוא יכול"! הוושינגטון פוסט מינה צוות קבוע העוקב אחרי התבטאויותיו האין סופיות וקבע כי במהלך 649 ימי כהונתו כנשיא (עד לסוף אוקטובר) הציג טראמפ 6,420 טענות כוזבות או מטעות כאשר "הזרם" התגבר מאוד בחודשיים האחרונים לפני הבחירות - ספטמבר 959 ואוקטובר 1,104! היש עוד מדינה בה מועסקים אנשים במטרה מוגדרת לעקוב אחרי שקריו של נשיאם מתוך הכרה שהוא יספק אותם בוודאות?
והיה אם לפי התחזיות האחרונות לדמוקרטים סיכויים טובים לכבוש שוב את בית הנבחרים וסיכויים קטנים בהרבה להצליח גם בסנאט. אם תחזית זו תתממש אזי הזירה הפוליטית האמריקנית המפולגת מאוד כיום תהפוך ללוחמנית ופלגנית עוד יותר כאשר במוקד תמשיך אישיותו של טראמפ לשחק תפקיד מרכזי. בין שלל הנושאים שיעמדו על הפרק יהיו שניים שעלולים להעיב על המשך כהונתו: הראשון ידוע ומרכזי, הדוח של החוקר המיוחד
רוברט מולר שיושב למעלה משנה וחצי על מדוכת מעורבות רוסיה בבחירות 2016. בפעם הראשונה עלולה להיחשף מעורבותה של היריבה ההיסטורית בקודש הקודשים האמריקני, ההליך הדמוקרטי של הבחירות.
הנושא השני הפחות מוכר הם דוחות המס שטראמפ סירב לחשוף בניגוד לנוהג המקובל גם לגבי הנשיא. העניין עבר בשקט כי הוא לא נדרש לכך על-ידי הקונגרס הנשלט על-ידי הרפובליקנים. סביר כי הדמוקרטים ידרשו לברר זאת כשההערכה היא כי שם מסתתרים נתונים הקושרים את עסקיו עם הרוסים בטרם נבחר לנשיא ואולי גם אחר כך. כמו-כן, הם עשויים לשפוך אור אם ומה הם הקשרים בינו כנשיא לבין עסקיו הפרטיים המנוהלים היום על-ידי בניו.
אמרה חכמה גורסת כי מסובך להתנבא, במיוחד כשמדובר בעתיד. למרות זאת אני מוכן להסתכן בהערכה כי הדוח של מולר וחשיפת דוחות המס יהפכו את כהונתו של טראמפ לבעייתיים מאוד ומן הסתם יחוללו רעידת אדמה פוליטית בארה"ב. אז תעלה שוב ממעמקי השכחה פרשת ווטרגייט של הנשיא ניכסון שבמשך חודשים רבים הכחיש מעורבותו בפרשה ונאבק לשמור על הקלטות שתיעדו את כל הנאמר בחדר הסגלגל בבית הלבן. רק כאשר עמיתיו הרפובליקנים בקונגרס הפנו לו עורף הוא נאלץ להעביר את הקלטות לקונגרס ולהביא לקץ נשיאותו, באוגוסט 1974, היחיד בהיסטוריה האמריקנית. אם וכאשר זה יקרה הפעם, סיפורו של טראמפ עלול להסתבר כמורכב הרבה יותר כיוון שמדובר בעניינים הקשורים במעצמה יריבה זרה. אפשר רק לדמיין כיצד תיראה אז המחצית השנייה של נשיאותו.
והערה אחרונה: בישראל נחשב דונלד טראמפ ליקיר ירושלים, תרתי משמע. פעם אחרי פעם מוכיח ממשלו את אהדתו ותמיכתו הבלתי מסויגות במדינת ישראל. לכן, מטבע הדברים קיימת אצלנו הנטייה להמעיט עד כדי טשטוש את הפנים הפחות נעימות של האיש למעט בכרוניקה השוטפת של הידיעות והחדשות. אלא שהמראה ממנה ניבטים פנים אלה איננה משקרת ושבירת המראה לא תשנה את המציאות. וזו עלולה להיות בעלת השלכות חשובות לגבינו במידה והתרחישים המוצגים כאן יתממשו.
