יש הטוענים שהבחירות לרשויות המקומיות 2018 היו קדימון לבחירות לכנסת ה-20 (2019) וצריך לנתחן ככאלה ולהסיק מהן מסקנות "ארציות" ברמה העקרונית והאופרטיבית; אינני סובר כך. מדינת ישראל מתפתחת, צומחת ומתרחבת בכל תחומי החיים ולתהליכים אלה השלכות רבות על חוקי המשחק החברתיים והפוליטיים. הצמיחה משנה דגשים והשינוי המרכזי הוא מעבר המיקוד מהתחום הביטחוני החיצוני אל התחום האזרחי הפנימי. בתחום החיצוני עדיין ניצב על-כנו האיום הגרעיני האירני והוא יוותר איום מרכזי עד אשר יוכרע גורל התוכנית האירנית. מבחינות אסטרטגיות אחרות, האיומים הקיומיים על ישראל הצטמצמו ומצטמצמים ככל שהעוצמה הלאומית הכוללת גדלה. המדינה מונה כיום קרוב ל-9 מיליון אזרחים ותושבים, מתוכם כ-6.5 מיליון בקרוב היו בעלי זכות בחירה בסבב האחרון לרשויות המקומיות. העובדה שההשתתפות בבחירות אלה בכל מגזרי האוכלוסייה גדלה, מעידה על העמקת החשיבות והעניין בהן ובתוצאותיהן - מסקנה מההבנה המשתרשת בציבור על חשיבות השלטון המקומי לכלל המרכיבים של חיי היום-יום של האזרחים.
בדברים הבאים אסקור את עיקרי הנושאים והתחומים בהם באים ויבואו לכלל ביטוי השינויים הפנימיים של משקל השלטון המקומי באיכות ורמת החיים של כולנו. הדברים נאמרים ברמה של כותרות, אולם די בהם כדי להבין את המסר העיקרי:
ישראל מאיצה תהליכים של מעבר מניהול שוטף של חיי האזרחים באמצעות מוסדות השלטון המרכזי, לניהול מקומי ואזורי של רשויות שהטיפול באזרחים הוא תפקידן היחיד. זהו מהפך היסטורי במבנה הפנימי ובפריסת הישובים והתושבים במדינה.
לקראת שנת המאה, יחיו בצפון הארץ (צפונה מחדרה) כ-3.5 מיליון נפש, דרומה מקריית-גת כ-4.5 מיליון נפש, ירושלים ואיו"ש כ-2 מיליון ובאזור המרכז, בין נתניה לקריית גת, כ-כ-5 מיליון, בכ-150 ישובים עירוניים ומועצות אזוריות. דברים אלה, לצערנו, לא יתבצעו ככל הנראה כתוכנית לאומית כוללת ומוכרזת, אלא כסדרת שלבי-שינוי לאורך תקופה של שני עשורים לפחות. המגמה תהיה מורגשת ומובחנת היטב ואיכות השלטון המקומי תהיה גורם מכריע בקצב התרחשותם ובאיכות התוצאות. מבחינה זו, הראו כבר התוצאות המוקדמות של בחירות אלה, שהן הסיבוב הראשון בתהליך השינוי הגדול, שהציבור מתחיל להבין ולחוש את המגמה. מאחר שמדיניות לאומית ברוח זו לא הוצהרה בפה מלא ומפורש על-ידי הממשל המרכזי, אפשר מאוד שסבב הבחירות הנוכחי לא ימצה את יכולתו לתרום לקידום רמת ואיכות החיים, אבל יש בו כבר התחלה חיובית. הפילוג השונה בין תמונות הסקרים העוסקים בהצבעות אפשריות של הציבור לכנסת ה-20 לבין התוצאות המקומיות במקומות שבהן מזוהות רשימות מקומיות עם רשימות ארציות, או שזיקה אפשרית כזו ידועה, היא עדות חזקה למגמה הנ"ל, שתלך ותתחזק.
ראוי להצביע על שינוי נוסף שצפוי במערכות היחסים בין הממשל המרכזי לרשויות המקומיות. עמדות ראשי הרשויות כלפי הממשל המרכזי תתחזקנה ובעוד ההזדהות הפורמלית שלהן עם גורם פוליטי ארצי יחיד תחלש - יעמדו ראשי הרשויות בעמדת חיץ ותיווך משולבת, בין ציבור הבוחרים בתחום הרשות אותה הם מייצגים (ובו הם תלויים תלות מוחלטת) לבין משרדי הממשלה מולם יהיה עליהם לעבוד. טענת ראש ראשות כלפי שר שאינו ער לצרכי התושבים, כשלעצמה תהיה כתב אשמה רב משקל.
להערכתי, יובילו תהליכים אלה ליצירת מציאות שתאפשר, לאחר תקופת התגבשות, את שינוי שיטת הבחירות לשיטה אזורית ורובנית-יחסית משולבת.
מבורכת כניסתם של כוחות חדשים לפוליטיקה המקומית. כניסה כזו קלה יותר מאשר במישור הארצי, והניסיון הנצבר דרכה מכשיר קאדר נוסף של פעילים פוליטיים שהמסלול המקומי יכשיר אותם למעבר למסלול הארצי.
אין ספק שהתפתחויות אלה תחזקנה את הרשויות המקומיות, תחייבנה יכולות משופרות של בעלי תפקידים שיכהנו בהן ותטלנה עליהן אחריות לתוצאות המקומיות בכל התחומים. מציאות זו תשנה את תחושת האחריות של ראשיהן ופרנסיהן כלפי התושבים ותמקדנה את שיקול הדעת ותהליך קבלת ההחלטות באחריות זו; סמכות ואחריות הם שני מרכיבי יסוד המאפיינים חד-ערכית יכולות ואיכות ביצוע.
בעשור ה-80 ועד לשנת ה-100 למדינה, יתחוללו מרבית השינויים הנזכרים להלן; בשלב ראשון בזהירות והססנות, ובהמשך באופן מואץ, מקיף וכוללני יותר. הממשל המרכזי יכול לזרז ולהאט חלק מהתהליכים אולם הגורם המכריע בהם יהיה קצב הצמיחה הדמוגרפית וצמיחת המשק; באלה השפעתו הישירה תהיה מצומצמת. ישראל תעבור בתקופה הנ"ל משיעור אוכלוסייה של כ-9 מיליון נפש לכדי 14 - 15 מיליון נפש (הערכה) והתל"ג השנתי לנפש יגיע לכדי 85,000 דולר בערכים נוכחיים (הערכה). למדינה בסדר גודל זה יהיה תל"ג של
1.25 טריליון דולר וזה כבר עולם אחר.
גידול זה ישפיע על סדרה רחבה מאוד של נושאים בתחום הפנים, הכלכלה והחברה ובכללם:
א. פיזור האוכלוסייה כפועל יוצא משיקולים כלכליים, אידיאולוגיים ואסטרטגיים.
ב. פיתוח התשתיות הלאומיות, כפונקציה של הנ"ל.
ג. הממשל האזרחי מבין כבר עתה שאין הוא יכול לנהל ממוקד מרכזי אחד בירושלים מגוון רחב ומבוזר כזה של אוכלוסייה וצרכים. על כן החלו כבר מהלכים להעברת שליטה וסמכויות מהממשל המרכזי של השלטון המקומי. מהלכים אלה יתרחבו ובמקביל ובנוסף לשלטון המקומי יהיה צורך להקים ולקיים אפקטיבית נציגויות מרחביות (מחוזיות) של הממשל המרכזי, שלהן סמכויות רחבות מאוד וכושר החלטה וביצוע בתחומי שיפוטן.
ד. בישראל כיום כ-272 רשויות מקומיות מסוגים שונים. משמעות הדבר היא שכל רשות מקומית אחראית בממוצע על כ-33,000 נפשות. זו מציאות בלתי סבירה בעליל. גידול האוכלוסייה הצפוי לקראת שנת ה-100 יגדיל מספר זה לממוצע של 55,000 נפש בקרוב. בישראל של היום יש כ-10 רשויות מקומיות שמספר האוכלוסים בכ"א מהן הוא בין 163 אלף ל-804 אלף נפש
1. בסה"כ מספר תושבי ערים אלה הוא 2,865 אלפי נפש, (31.8%). אם ננכה את הממוצע הארצי מהשפעת 10 הערים הגדולות, יהיה הממוצע לכל רשות כ-8,050 נפש; בקושי עיירה בינונית! זו מציאות בלתי נסבלת שתהיה חייבת להשתנות. לדעתי יש להקטין את מספר הרשויות ב-100 רשויות לפחות. ריבויין הוא בזבוז עצום של משאבים וכוח עבודה. זו גם תוספת אדירה לסיבוך הניהולי ולביורוקרטיה הארצית. רשויות שאינן מושתתות על מספרי אוכלוסין סבירים, על תמהיל הכנסות רציונלי ועל מקורות עסקיים משלימים למיסי התושבים, לעולם לא יוכלו להעניק לתושביהן תנאים דומים לאלה שמעניקות רשויות גדולות ועשירות יותר. שינוי כזה הוא כורח, וראוי שיתחיל כבר "מחר בבוקר".
ה. השינויים מובילים לכך שהשלטון המרכזי יעסוק בחקיקה לאומית ובמעטפת חקיקתית להסדרת פעילות השלטון המקומי, אשר יהיה זה שייחשף לציבור ויצטרך לספק מענים יעודיים לרבים מצרכיו הנוגעים לאיכות ורמת-חיים.
ו. גידול בכוחה וביכולותיה של הרשות המקומית, יגרור התפתחויות נוספות:
כהונה בשרות הציבורי תהיה יותר אטרקטיבית וחשובה לקידום לתפקידים ממלכתיים.
איכות כוח האדם בשירות הציבורי יהיה מכריע לגבי איכות שירות זה.
סוגיות טוהר המידות תהיינה חשובות וקריטיות יותר בעיני התושבים והעובדים גם יחד.
תחלופה בתפקידים ברשויות תהיה אחד המהלכים להבטחת: טוהר המידות, מניעת שחיקה והתנוונות, גיבוש ועיצוב מקור מנוסה ומקצועי לאיוש השירות הציבורי הממלכתי ונורמות עבודה ושירות.
ז. מכלול השינויים הצפוי חייב להיות מעוגן במערכות חקיקה ותקינה המסדירה את מבנהו, סמכויותיו ודרכי פעולתו. חשיבות מיוחדת נודעת למעטפת כללים אחידה שבה חופש פעולה רחב ליישום המקומי, (חופש הפעולה המקומי ינווט תמיד על-ידי החקיקה הלאומית) .
ח. טיוב המערך המשרת את הציבור ברמה המוניציפלית, יחולל שינוי מושגים בתחומים הבאים:
ניצול משאבים משופר ומניעת כפילויות.
תחרות בין רשויות.
יכולת עיצוב חיים בצוותא בקהילות מגוונות מתוך הידברות ישירה פנים-קהילתית.
תוכניות מתאר משופרות ומודעות הציבור ופרנסיו לכוחם להשפיע ולשנות ע"י מעורבות אישית.
פיתוח, טיפוח ושיפור מתמיד של תודעת שירות.
ט. המגמה הכללית בעולם היא של גידול והתפשטות האורבניזציה. סביר להניח שהצמיחה המקומית תוביל לאותו כיוון, במיוחד על-רקע הגידול באוכלוסייה וצמצום פוטנציאל השטחים הפנויים (בין היתר זו פונקציה של מספר הרשויות המקומיות הנפרדות). שאלת האכלוס תהיה קרדינלית ותחייב מדיניות לאומית כוללת כמסגרת (לרבות תשתיות והקצאת קרקעות) בשילוב עם מדיניות אזורית שעליה משפיעים צרכי הקהילה, אופיה ויסודות הקיום הכלכלי שלה.
י. הרשויות המקומיות כפופות כיום למשרד הפנים. בה בעת מרביתן מאוגדות בעמותת מרכז השלטון המקומי, שיעדיה הם תאום וייצוג צרכי הרשויות בפני הכנסת ומשרדי הממשלה. הרושם האישי שלי הוא שנושא הרשויות המקומיות איננו בין נושאי המיקוד של משרד הפנים. אפשר שלנוכח הצורך בשינויים מרחיקי-לכת מצד אחד, לנוכח ההתאגדות בעמותת מרכז השלטון המקומי ולאור הצפי שיהיה בעל משקל מכריע בעיצוב רמת החיים ואיכות החיים של ישראל בדור הבא, ראוי להפרידן ממשרד הפנים, להפוך את מרכז השלטון המקומי למשרד ממשלתי ובאופן זה לפשט ולמקד מאמצים בשינויים הנרחבים והמהותיים הצפויים בתחום זה.
שתי המערכות: הלאומית והמקומית, חייבות לבצע קפיצת מדרגה נחשונית בכדי לקיים ברצף ובתאום מאמצים את התהליך הנדרש. חיזוק ועצמאות לפריפריה יהיו כוח מניע חזק ויעיל יותר מכל ניסיון "להנחית" מלמעלה שיטות או תהליכים שמיקודם פוליטי או גלובלי מדי, בהשוואה לגורמי הצורך והרגישות האמיתיים. במדינת סטארט-אפ כישראל, חופש הפעולה, היוזמה ורעננות המחשבה צריכים להיות נר לרגלי כל תהליך של חדשנות.
אם תרתם הממשלה ליצירת מהפך מסוג זה, תזכה לדעתי גם להבנה ותמיכה של הציבור. מהפך פוליטי ארצי בבחירות הקרובות, עשוי לחבל רצינית, מסיבות מובנות, באופק חיוני זה. אני מאמין שהציבור יידע לעשות את האבחנות הנכונות, על-מנת לעבור את העשור הקרוב והמכריע בראש פתוח וביד רמה.
