דני רופ משדר שביעות רצון מרדידותו

בתוכנית חדשות הבוקר בערוץ עשר ב-7.11 הופיע דני רופ ושידר שביעות רצון מעצמו ומרדידותו, שחיוכה כיסה את המרקע. הוא דיבר בנחרצות רבה על ספר, שהודה כי לא קרא וחתם בנימה מזלזלת לגבי אפשרות לשביתה לנוכח תופעה קשה של תאונות עבודה בענף הבנייה. קשה היה לקבל את עוצמת הפער בין החיוך ונימת רדידותו של דני רופ ובין התעלמותו, וכנראה אי-ידיעתו, שכל חודש מתחילת 2018 נהרגו ארבעה פועלי בניין ועשרות נפצעו בתאונות עבודה קשות. 42 הרוגים על פיגומי הבניינים, זה המספר הנכון לסוף אוקטובר. זו לא סיבה לחייך, לגחך כלפי האיום בשביתה. מר דני רופ, אין מקום לחיוך מזלזל ולדיבור קנטרני כלפי מי שביקש להרעיד את הלבבות, כש-440 עובדים מצאו את מותם על פיגומי הבניין מתחילת שנת 2000 עד אוקטובר 2018. התביישתי בשבילך, מר דני רופ, כשלא נתת דעתך למלל הריקני שלך, כשעל פיגומי הבניינים בישראל נרמסים ערכי קדושת החיים. מר דני רופ, אין מקום לנימה מזלזלת ופוגענית כלפי מי שדורש להפסיק את שירת המוות של הון אנושי יקר העובד על פיגומי הבניין, מגיר זעתו על פיגומי בניינים ודמו מופקר לנוכח הפקרות, שסרבה להתייחס לדרישה שעל כל פיגום בבניינים גבוהים יתקינו רשתות מגן כמו בתקן הסיני, ואסור לעלות על הפיגום בלי לצייד כל פועל ברתימות בטיחות. קשה לקבל התעלמות מהעובדה, שכיום רק 18 פקחי בטיחות עובדים בתנאים של עובדי קבלן ואחראים על בטיחות של עובדים ב-16,000 אתרי בנייה. אם כל פקח בטיחות יעבוד 365 ימי עבודה בשנה ב-2 משמרות ביום, הוא לא יוכל להגיע למחצית האתרים עליהם הוא אחראי וזאת גם בביקור חטוף. בתאונת עבודה חייבים להגיע מיד כדי לאסוף ראיות ולהכין תיק משפטי, וזה בהחלט בלתי אפשרי. בלתי אפשרי לבצע פעולות מניעה נאותות טרם התרחשות התאונה. לעיתונאי דני רופ לא חשוב, שרק איום בשביתה כופף ממשלה להחליט על 100 תקנים לפקחי בטיחות. הוא מצא לנכון לכסות את המסך לאורך כל הדיון בנימה מזלזלת, כי לגישתו בכל העולם יש תאונות עבודה, ורק נעלם ממנו פרט "חסר ערך", שאנחנו שיאני תאונות עבודה בבניין במדינות המערב. כיום חברת "רובין לנדסמן" נקנסה ב-20,000 שקל על ליקויי בטיחות. ליקויי בטיחות שעלו בחייו של עובד באתר בנייה שהחברה מפעילה בבית שמש. זו באמת סיבה לנימה מזלזלת של דני רופ, שכל מה שהיה לו לומר שתמיד היו תאונות והייתה שם גם עיתונאית אורחת שהתייחסה לקטר שגם בה נהרגים פועלי בניין (יופי של השוואה !!!!) ניכר, ששביעות הרצון של דני רופ מעצמו אינה מגלה עניין בעובדה, שהממוצע באיחוד האירופי הוא 5.8% הרוגים בתאונות עבודה מתוך 100.00 מועסקים ובישראל 14.2%. לא אכפת לו שקיים דוח של גב' ורדה אדוארס, ראש מנהל הבטיחות במשרד הכלכלה ושל גב' רבקה פראיר, מנהלת אגף נכויות בביטוח הלאומי על 24 מיליארד שקל ששולמו על פיצויי נזקים לנפגעים בתאונות עבודה, וזאת כשעדיין מאות רבות של נפגעים פלשתינים ועובדים זרים בכלל אין להם סיכוי לקבל פיצוי. אך דני רופ יחייך, כשהוא בכלל אינו מודע לקיומו של נטל כספי כבד המוטל על המדינה כדי לפצות עובדים, שחייהם הפכו לסיוט להם ולבני משפחותיהם, והפיצוי הכספי כבר לא יציל אותם מסיוט הנכות הפיזית. לסיום, מר דני רופ, התייחסת לספר שלא קראת. קבעת שמדובר בפורנוגרפיה, כשלמעשה הספר מגולל את פרשת חייו של נער בן 13, שנאלץ להפסיק את לימודיו. נער שגדל בשכונת עוני בנפולי הנקראת באיטלקית "מונטידידו" - "הר אדוני". אך אלוהים לא בא אל הנער הנלחם את מלחמת החיים, אלוהים לא בא אל ילדי השכונה. אך רדידותך, דני רופ, הביאה אותך לתפקד על-פי "אלוף שמועתי" שבספר הזה יש פורנוגרפיה. כן הנער המתבגר פגש בשכונה את מריה בת ה-13. אך דני רופ אינו מודע, שהספר עמוס בגלריה יפה של דמויות פשוטות מלאות חוכמת חיים ואנושיות וגם במוטיבים יהודיים. ישנו שם גם סיפור אנושי על הרב דניאל, שאחרי המלחמה רצה להגיע לישראל אבל עצירה לרגע של הרכבת בנפולי לכדה אותו להיות קשור לשכונת "הר אדוני" לעלובי הקיום שבה ולהמוני הילדים היחפים. ועל הספר אייחד את רשימתי הבאה, ספר בו מצא הצנזור דני רופ פורנוגרפיה. לפני שעולים לשידור, דני רופ, קוראים ספרים ולא מפטפטים על ספר שלא קראת, אלא שמעת.