שבוע סוער עבר עלינו. אומנם אצלנו אף פעם לא חסרות סערות, אבל מדי פעם יש שיאים, סערות מטלטלות במיוחד, וכאלה היו לנו השבוע. וזה קורה בשבוע בו אנחנו קוראים את הבטחת ה' ליעקב (בראשית כח): ...הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ--לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ. [יד] וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה; וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ. כמובן, הפשט הוא שיהיו לו צאצאים רבים, אבל מתמיה הדימוי הזה לעפר הארץ. וזו אינה הפעם הראשונה שמשווים אותנו לעפר הארץ, גם לאברהם אמר ה' את אותו דימוי, ושם אין צורך לחפש את משמעות ההשוואה, היא אמורה בפירוש (פרק יג): [טז] וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ, כַּעֲפַר הָאָרֶץ: אֲשֶׁר אִם-יוּכַל אִישׁ, לִמְנוֹת אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ--גַּם-זַרְעֲךָ, יִמָּנֶה.
ורק נזכיר כי במקום אחר בהקשר דומה הקב"ה משווה אותנו לכוכבים (פרק טו): [ה] וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים--אִם-תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ. ולהשלמת התמונה נציין שזכינו בדימוי נוסף, בסוף פרשת העקדה הקב"ה מבטיח לאברהם (פרק כב): [יז] כִּי-בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל, אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם; וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ, אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו. גם וגם, כמו כוכבים וכמו חול הים. אבל בפרשה של השבוע הסוער הזה יש לנו רק הדימוי לעפר הארץ ומעניין לבחון כיצד משתקפת האקטואליה בפרשת השבוע. ובכן מה שמאפיין את העפר הוא 1) שכולם דורכים עליו, 2) שמצמיח מזון לכולם, כולל כמובן למי שדורך עליו, 3) שבסוף הוא מכסה את כולם.
השבוע התעוררה מחאה עממית די נרחבת לנוכח מה שנראה כרפיסות ביטחונית שלנו אל מול ההעזה של הטרוריסטים העזתים. הרפיסות הזאת נמשכת כבר למעלה מחצי שנה, אבל המחאה התעוררה בעוצמה כתוצאה מהשיא שנשבר בעקבות מה שנראה כהעדר תגובה הולמת שלנו לטילים הרבים ששיגרו המחבלים לעבר אזרחי המדינה. בקיצור, התחושה היא שהושפלנו קשות על ידם שהרי הם דורכים עלינו ואנחנו מבליגים. בדיוק כעפר הארץ. המוחים נגד ההשפלה יצאו להפגנה בהתעוררות מלמטה ובין השאר ניסו לחסום את דרכן של משאיות אספקת המזון וכו' ששיגרו המושפלים אל משפיליהם. והן שוגרו משיקולים הומניטריים, כן? אז המוחים יכולים להירגע, זה מה שמאפיין את העפר.
ככוכבי השמים וכחול הים אינני יודע מה היו השיקולים של המופקדים על בטחוננו וזה גם לא ממש מעניין אותי. כי מעבר לכל המילים היפות של אנשי הביטחון, שבמקום לפעול לביטחון האזרחים בלי פשרות הם מדקלמים אמירות פוליטיות, שיקולים מדיניים כביכול, המציאות היא שביטחון האזרחים מופקר לחלוטין. והעובדה שאין ריבוי נפגעים, אזרחים וחיילים, אינה יכולה להיזקף לזכותם של הביטחוניסטים שכן מדובר בנסים גלויים שהקב"ה עושה לנו. ומכיוון שכך ברור לגמרי שמחאת האזרחים מוצדקת לגמרי. כי אנחנו אומנם שמחים ומודים לקב"ה על הנסים והנפלאות שהוא עושה לנו, אבל הכלל הוא ש"אין סומכים על הנס" חייבים לפעול בדרכי הטבע כדי להסיר את האיום הביטחוני מול עזה וגם בכל הארץ.
אפשר להתנחם בתכונה השלישית שמאפיינת את העפר, שבסוף הוא מכסה את כולם. והרי כיום תכונה זו של עם ישראל ידועה לכל; כי אומנם כל מי שדרך עלינו לאורך ההיסטוריה אבד מן העולם ואנחנו קיימים לעד, אבל דומה כי זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שלנו שאנחנו מאפשרים לאויב לדרוך עלינו בעת שיש בכוחנו להפוך את המצב ברגע. בינתיים אין לי הסבר לתופעה הזאת, אולי עוד אמצא, אבל מה שברור הוא שאם רק היינו מתחברים לאותם פסוקים שציטטנו מפרשת השבוע, היינו חוסכים מעצמנו המון כאב וגם בזיונות מיותרים. כי הרי בהבטחת ה' ליעקב נאמר: הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ--לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ. ומה אנחנו עושים - מכירים בזכותם של זרים על הארץ שהובטחה לנו.
מעניין שבגלוי אנחנו בוחרים להתנהל בהתאם לשני הדימויים האחרים, ככוכבי השמים וכחול הים. הרי מנהיגינו מתפארים בהיותנו כוכבים, אנחנו מובילים את העולם בטכנולוגיה חדשנית וכו' כמו הכוכבים המתנוצצים בחשכת הלילה. וכחול הים, שהגלים מתנפצים אליו ולעולם לא יוכלו לו למרות שאינו פעיל בעמידתו מולם, כך אנחנו, סבילים לגמרי מול ההתקפות עלינו ואפילו משדרים ביטחון ביכולת עמידתנו. לאורך ההיסטוריה חווינו כבר את שלושת המצבים האלה יותר מפעם אחת. שווה לבדוק אם הייתה עוד תקופה כזאת שבה חווינו את שלושתם בו זמנית. בזכרון שלי אין תקופה כזאת. אבל משהושפלנו כעפר הארץ, יתקיים בנו מיד ממש המשך הפסוק, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה.
