הרתעה שמרתעה

מישהו זוכר מהם ראשי התיבות צה"ל? ובכן צה"ל הוא צבא ההגנה לישראל, לא צבא ההתקפה לישראל, לא צבא כיבוש עזה לישראל, צבא ההגנה לישראל, בראשו עומד ראש המטה כללי, הרמטכ"ל, אך בפועל צה"ל לא מגן על ישראל, כלומר לא מגן על חלקה של ישראל, לא מגן על דרומה, לאורך שנים רבות מאוד צה"ל מפקיר לחלוטין את דרום המדינה. הוא משתדל, הוא מתאמץ, אבל מפקיר. אתם יודעים מה, גם את המרכז הוא מפקיר, מתאמץ, משתדל, אבל מפקיר. וגם את הצפון הוא יפקיר, כאשר לאויבינו יהיה אינטרס לחמם את הצפון, אינטרס שכעת אינו קיים. הצבא לא צריך להרתיע איש, ולא להתריע בפני איש, מתפקידו של הצבא להבטיח שקט לתושבי המדינה, באמצעות כלי ההגנה וההתקפה שנתונים בידיו, והצבא כושל, כישלון חרוץ. אנו אוהבים את צה"ל, שירתנו בו, הילדים שלנו שירותו ומשרתים, הנכדים והנינים ובני הנינים ישרתו, אבל דווקא על צבא שאנו כה אוהבים, שהוא כה יקר לנו, אנו חייבים למתוח ביקורת כאשר אנו רואים את מפח הנפש והביזיון הגדול בתום הקדנציה של הרמטכ"ל הנוכחי. אנו קוראים על הדוח של האלוף במילואים בריל הנקח"ל היוצא, אנו רואים שברי אינפורמציה ממכתבו של אל"ם מדנס, המתמקד בפקמ"ז, אך ישים לדעתי לצה"ל כולו. התפיסות נראות לקויות, ההכנה נראית לא ראויה, התשתית הבסיסית נראית שברירת, בדיעבד עשינו לתא"ל גל הירש את המוות (בלשון המעטה) גם בגין מתן דגש עודף לכלים ממוחשבים ובגין שפה צבאית חדשה, אשר אולי מפחיתים את ההוצאות וקולעים טוב יותר לרצונם של פוליטיקאים, אך מסתבר שרוח חדשה וקלוקלת נושבת בצבא, רוח הסוברת שצבא נועד על-מנת להזין את עצמו, ואין ברשימת מטרותיו מטרה פשוטה וברורה להגן על המדינה במלוא מובנה של המילה. כרגיל אין לחפש את האחריות והאשמה בדרגים הנמוכים ואף לא בדרגי הביניים, המחלה היא בקודקוד ובחבורת הפיקוד העליון של הצבא, אשר עושים הכל פרט להגנת גבולות המדינה. עוסקים בהסדרים עם החמאס, עוסקים בתוכניות מדיניות, עושים בתוכניות רב שנתיות ומצמצמים את הצבא לחושכן של אותן תוכניות, עושים הכל על-מנת למצוא חן בעיני הפוליטיקאים והמשפטנים העצלים, רק לא ממלאים את תפקידים, הגנה ראויה על גבולות המדינה. כמה קורבנות ניאלץ לספוג עד אשר צה"ל יתעורר מתרדמתו הארוכה? אלפים? עשרות אלפים? יותר? עד מתי ימשיכו הפלצנים לברבר על "הרתעה" כאשר הגורם יחיד שמורתע מנחישותו הקרבית של צה"ל (או נכון יותר, מהעדרה), זה צה"ל עצמו.