נפתלי בנט לביטחון - צו השעה

לא נביא אנכי ולא בן נביא ומהטעם הזה לא אנסה לנחש את הבאות. אין לי מושג אם תהיינה בחירות בקרוב או לאו, אינני יודע מהו ה"שפן" המסתורי אותו מחזיק נתניהו בכיסו במטרה לחשפו לציבור בתוך "שבועיים שלושה" כדברי מקורבו ביטן וכן אינני יודע מה מחשבות השותפים הקואליציוניים בעניינים הנ"ל. אני כן יודע להתבונן (ביחד עם כל עם ישראל המודאג) באירועים האחרונים בדרום, במה שקורה בגזרה זו בשמונה החודשים האחרונים ובעיקר, במה שמתחולל בצבא מזה שנים ארוכות. מכל אלה אני מסיק שישראל מצויה היום בשעת חרום, לא פחות, בעיקר במה שקשור להתנהלותה הביטחונית. הרבה מילים נכתבו, גם על-ידי, בקשר עם החוליים בצבא. לו רציתי לסכם את אלה בכמה מילים הייתי אומר שהפיקוד הבכיר בצבא שבוי בקונספציות שגויות, אינו חושב מחוץ לקופסא, אבד את הרצון להכריע ולנצח ומצוי במצב רדום ורופס תוך שהוא פועל על-פי דפוסים מובנים של אי-לוחמה, הימנעות מעימותים צבאיים וחוסר נכונות ליזום ולפעול. בשורה התחתונה - זהו אינו פיקוד המסוגל לפתור בעיות ולספק פתרונות צבאיים לאתגרים בפניהם ניצבת מדינת ישראל, בכל יום מחדש. הרבה גורמים הובילו אותנו למצב הזה שהנו לא פחות מאסון ולא ארחיב מדי. הסכם אוסלו והתפישה כאילו אין אויב אלא יש פרטנר, כי אין מלחמה אלא יש סכסוך וכי שם המשחק הוא "לנהל את הסכסוך" "בעצימות נמוכה" - כל אלה חברו למשהו המסרס ומשתק את מפקדי הצבא. אם תוסיפו לזה את האינדוקטרינציה הפעילה של כל דרג הפיקוד על-ידי גופי שמאל ה"מחנכים" את מפקדי צה"ל לתפישת עולם פוסט מודרנית, "הומניסטית" וליברלית, כי אז תבינו את עומק הבעיה. ומכאן לפתרון. הזדמן לי השבוע לשמוע את נאומו של השר נפתלי בנט עת גילה לראשונה כי הוא מתכוון לדרוש במפגיע מנתניהו למנותו לשר הביטחון במקום ליברמן הפורש. על הבדיחה העצובה ליברמן שהתפטר בהותירו אחריו אדמה חרוכה תרתי משמע לא אדבר כאן, כל המוסיף גורע.... אלא ששמעתי את דבריו של בנט ואלה נוטעים בי תקווה שאכן ניתן לפעול באופן שצה"ל יעלה על דרך חדשה, מה שיגרום להשבת ההרתעה ולהכרעת האויב. השר בנט לא תקף את ראשי הצבא והגדיר את מפקדיו כאנשים מצוינים, אלא שהם שרויים בקיבעון מחשבתי המביא לתוצאות הרות אסון. במקום להציע לדרג המדיני פתרונות יצירתיים וחדשניים למצבים שונים, הצבא חוזר על אותן שיטות עליהן אבד הכלח, ממליץ אותן המלצות, אינו מחדש ואינו נוסך בהנהגה המדינית ביטחון בדבר יכולתו לספק פתרונות - לפעול, להרתיע, לנצח ולהכריע את האויב. עד כמה הדברים נכונים וכואבים כולנו מרגישים. התסכול המתפרץ מהשנה האחרונה וביתר שאת מאירועי החודש האחרון לא מותיר מקום לספק בכך שנפש העם קצה מהתנהלות הביטחונית שהרי כולנו עוקבים ושומעים את הקולות. הצבא ממליץ לחתור להסדרה, הצבא ממליץ להגביר קצב העברת הדלקים לרצועה, הצבא מתגאה בכך שלא היו נפגעים בנפש אצל האויב, הצבא "מקיש בגג" כדי להבטיח מניעת פגיעה בנפש, הצבא מצביע על מטרות "איכותיות" שהופצצו (חולות ריקים, מתקני אימונים, בניינים ריקים...). מה מועילות כל השיטות הללו אותן מפעיל צה"ל? ומכאן לדבריו של נפתלי בנט. תפקיד שר הביטחון הוא להוביל את ראשי הצבא לחשיבה אחרת, לחשיבה מחוץ לקופסא, למתן פתרונות יצירתיים, להעזה ורוח קרב, כאלה שיש בהן כדי להרתיע את האויב לנצחו בשדה הקרב ולהכריעו. שר ביטחון טוב הוא כזה המאיץ במפקדי הצבא להמציא פתרונות, לדחות המלצות בדבר רווחת האויב ודאגה לשלמותם הגופנית של מחבלי האויב ותומכיהם. החדרת רוח אחרת רוח קרב יהודית, עם ביטחון, גאווה ואמונה בצדקת הדרך - כל אלה דרושים לצבא ולמפקדיו כאוויר לנשימה. איני יכול לומר שאני שלם עם כל מעשיו של נפתלי בנט ומפלגת הבית היהודי אלא שמההיכרות אתו ועם הישגיו עד כה ובהנחה שיפעל ברוח דבריו - יטלטל וירענן, יסלק את הקיבעון המחשבתי הקיים, יחדיר ביטחון ורוח קרב יהודית בצה"ל ובמפקדיו, חיוני לתת לו את ההזדמנות להוכיח את יכולותיו כשר הביטחון הבא של מדינת ישראל. הצבא יינצל ועמו גם כולנו.