יותר מדי אזרחים ממקדים את תשומת לבם בעזה ובחמאס כאילו זו הבעיה היחידה או העיקרית מולה מתמודדת ישראל כיום. לעומתם יש הגורסים שחמאס הוא בר-מינן ועל כן "הכניעה הישראלית" לתביעותיו ו"תכתיביו" חמורה ומהווה כשל על-פי כל קנה מידה סביר. אני מסכים שההתנהלות הישראלית מול חמאס בשמונת החודשים האחרונים, לא הצטיינה במעוף ובהצלחות גדולות. אולם, בהינתן שבאסטרטגיה האזורית של ישראל חמאס ועזה הם רק אבן-משחק אחת בתמונה רחבה הרבה יותר, השיקול הישראלי הכולל אינו יכול ואינו צריך להתעלם מכך. אין ספק שהמחלוקת הפנימית בתוך ישראל, שחלקה הגדול מקורו בפוליטיקה קטנה, מחבלת במדיניות הממשלתית. לפעמים אלה דיבורים על בחירות והחלפת שלטון לעתים גישה לעומתית לזו שמובילה הממשלה הנבחרת. הביקורת של תושבי העוטף בשבועות האחרונים אינה נעדרת מרכיב פוליטי חתרני, אף-על-פי שעל התושבים, הסופגים את עוללות החמאס, אינני מלין ממש.
לעומת זאת, על צה"ל אני מלין גם מלין. צה"ל הוא הגורם שאמור היה לתת לממשלה את אורך הנשימה הדרוש לניהול המדיניות שקבעה לעצמה כממשלה נבחרת. התנהלות הצבא בעימות המתמשך עם חמאס בחודשים האחרונים, הייתה בלתי יעילה, חסרת יוזמה ומעוף, נרפית ושבלונית. אני אומר זאת במיוחד לחובתו של הפיקוד העליון ולא של דרגי השדה. הכשל הגדול ביותר הוא ב"מלחמת האש" בדרום ובהיתר דה-פקטו לעזתים להימצא על הגדר ולהתפרע שם. שני הדברים גם יחד הגדילו מאוד את העומס הנפשי על האזרחים ואת העדר הביטחון שלהם. המבצע האחרון של יחידת העילית בתוככי הרצועה, שלא עלה יפה, איננו משנה את התמונה הכללית; עשרים כאלה מוצלחים ב-12 החודשים האחרונים, היו משנים הרבה מאוד. אפשר שראש הממשלה נהג בהחלטותיו בקבינט כפי שנהג, משום שצה"ל הציג לממשלה את אותו צה"ל שניהל "מערכה חסרת השראה" ברצועה בשמונת החודשים האחרונים.
חמאס איננו בר-מינן אף שיש לו קשיים לא מעטים. הוא "נהנה" ללא ספק מההבלגה הישראלית ואני מסכים שזו נובעת בין היתר מחוסר רצון (לשון המעטה) לחזק במובן הרחב את אבו-מאזן על חשבוננו. הגישה מול אבו-מאזן היא חלק מאסטרטגיה כוללת שמורכבותה אינה מאפשרת לשנותה כל שני וחמישי. שנית, חמאס נתמך ע"י שתי מעצמות אזוריות: אירן וטורקיה וע"י חלק ממדינות המפרץ ובמיוחד קטר. הנגישות בין אלה אינה חופשית אבל גם אינה נמנעת באופן מוחלט. שלישית, הוא נהנה מחוסר הרצון של מצרים להכניס ראש בריא למיטה חולה ולהתערב בשיטור אפקטיבי של פעולותיו ברצועה. רביעית, הוא נהנה מהכשל המצרי במלחמה בדאעש סיני ונעזר בארגונים ששולטים בחלקים נכרים של סיני למטרותיו. חמישית, הוא מנצל היטב את החלקים המטופשים באופי הישראלי, שכופים עליה, תחת לחצים מבית ומבחוץ, לספק לעזה ציוד וחומרים "אזרחיים" שבחלקם מגיעים אליו ומשרתים את התעצמותו והמשך שליטתו.
חמאס שולט ברצועה ביד רמה. כפי שהוא מעיד על עצמו, הוא איננו מדינה ואינו מחויב לשום חוק בינלאומי או מגבלות לחימה שמקבלות על עצמן הדמוקרטיות במאבקן באיסלאם הפונדמנטליסטי. גישה זו שלטת גם בישראל חרף הטיפשות המבצעית והפגיעה באפקטיביות האופרטיבית שלנו. לכן, הוא יכול לנהוג בנו ככל העולה על רוחו וכך גם באזרחי הרצועה, בהם הוא מבצע באופן חופשי
פשעי מלחמה. התנהגות זו מעלה את "דימויו הלוחמני" בעולם הערבי ובחוגים הפונדמנטליסטיים ומעצימה את התמיכה בו באירופה (אזור הזוי בפני עצמו) ובמקומות נוספים.
השליטה ברצועה מעניקה לו יתרונות רבים בתחום ניהול מלחמת הטרור. כשנוח לו הוא ארגון טרור וכאשר נדרש לטעמו אחרת, הוא "חצי מדינה". חופש הפעולה והנרפות הצה"לית, מעצימות יוזמות שלו מעל ומעבר לערכן האוביקטיבי - למשל: לוחמת העפיפונים והבלונים, מולה כשל צה"ל מכל וכל.
הבעיה המרכזית שלנו בלחימה נגד חמאס, חרף קיומה של "כיפת ברזל", היא שאין לישראל מענה אפקטיבי מול ירי טילים מסיבי על העורף; יעילותה של "הכיפה" מול פצמ"רים עדיין מוגבלת ו"בלתי כלכלית". אם יצליח החמאס לשפר את דיוק טיליו, המצב יהיה חמור בהרבה. לאור המאמץ האירני לשפר את דיוק הטילים שבידי חיזבאללה וחמאס, זו רק שאלה של זמן מועט עד שיצליח. ישראל חייבת לפתור בעיה זו בהקדם, שאם לא כן, ישאר הפתרון בתחום הכניסה הקרקעית וכיבוש השטח.
בידי ישראל ידע וטכנולוגיות שיכולים להציע פתרונות לטיוב וייעול הלוחמה בטילי החמאס, אולם עלינו להשתחרר מכבלי האטימות הבינלאומית, המשווה אירגוני טרור בזכויותיהם למדינות אך משחררת אותם כליל מחובת התנהלות מדינתית שוות-ערך לזכויותיהם.
להערכתי, את הלוחמה נגד טילי החמאס יש לבסס על שימוש מסיבי במל"טים חמושים בטילי אויר-קרקע, שישוגרו אוטונומית אל מקורות האש של שיגורי החמאס, ברגע גילויים על-ידי מערכות השו"ב. הדבר דורש פיתוח מערכת תגובה מהירה, שמשולבים בה סנסורי גילוי מתאימים ( מכ"מ ו- IR). המערכת תשגר טילים מהירים מכלי הטייס באופן אוטומטי ומיידי לכל מקור ירי, שלו מאפיינים שהוגדרו לצורך זה מראש. ממדיה הקטנים יחסית של הרצועה מאפשרים שליטה יעילה על השטח באמצעות מספר סביר של מערכות.
כבסיס קבוע לשימוש חופשי במערכת כנ"ל, תודיע ישראל מראש, כי כל מקור ירי תלול מסלול הוא מטרה צבאית וכל מי שיימצא בסביבתו מסכן את חייו בכל עת - משמע אחריות הפינוי היא על מפעיל הטילים של חמאס - יוזם סבב הירי. במקביל, על ישראל להפעיל מול תושבי הרצועה, מערכת תעמולה-הסברה שתעדכן אותם במדיניות החדשה ובהנחה שחמאס איננו רגיש לאבדות אזרחיות, תציע להם סיוע בהגירה מרצון מהרצועה לכל מדינה אחרת שאיננה ישראל. בד-בבד עם אלה, תחסום ישראל אפקטיבית את הגישה לגבול הרצועה במרחק של 1000 - 1500 מטרים מהגדר (לקחי החודשים האחרונים).
חשוב לשים לב לעובדה שחמאס מחובר לאיו"ש בדרכים שונות וחשאיות. מטרתו לבנות באזור תשתית טרור משלימה לרצועה, אותה יוכל להפעיל כרצונו למטרות של חימום הגבולות, ערעור היציבות הפוליטית, גרימת נזק, הרתעה ופעילות רב-חזיתית. הקמת רשתות כאלה אינה דבר של מה בכך, אך לא בלתי אפשרית. היו לכוונה זו שלו לא מעט עדויות בתקופה האחרונה.
הדברים עדיין נשלטים וראש הממשלה יכול לווסת מהלכים לפי שיקול דעתו ואפילו לכפות שיקול דעת זה על הקבינט. אולם המצב נזיל! רגיעה שאין בה פעילות ישראלית אפקטיבית, היא הזדמנות פז להתעצמות חמאס. למדינות הערביות שעמן מבקשת ישראל, בברכת ארה"ב, להקים ולקיים מערך אסטרטגי אזורי פרו-אמריקני, לוח זמנים הכפוף לאילוצים משלהן. לו"ז זה אינו מאלץ את תוכניות החמאס. המשחק הישראלי מתנהל בין שני לוחות זמנים אלה ובמקביל פוזל לעבר ההתרחשויות בלבנון וסוריה, שגם הן יכולות לשבש את השקט האזורי. כל מי שמלהטט בכדורים, יודע שככל שמספרם גדול יותר, המשחק קשה ובלתי צפוי יותר. כך הדבר מול האיומים החיצוניים וגם מול הסדר הפנימי, שבו מחזיק כיום ראש הממשלה ביותר מדי תיקים.
מזווית הראיה דלעיל, מותר להעריך את מהלכיו האחרונים של רה"מ בעקבות הפסקת האש הערכה חיובית יותר. אמנם, מבחינה פוליטית הביקורת על אי-מינוי בנט לשר הביטחון בעינה עומדת שכן אני דוגל בהגינות גם בפוליטיקה. אולם מול הנזילות המרחבית והאפשרות שלקלחת תוטל בקרוב גם התוכנית האמריקנית, אין ספק שכניסת רה"מ לתפקיד שר הביטחון לעת הזו היא ההליך החלק והמשמעותי מכל חלופה אחרת. ההחלטות שקיבל בימים הבודדים בהם הוא מכהן בתפקיד מעידות על שליטה ודינמיקה טובות: אישור הרמטכ"ל החדש וסגנו, אישור המיזוג בין אלביט מערכות לתעש - הפרטת תעש ושינוי מהותי במבנה התעשיות הביטחוניות שלנו, השמועות (החיוביות) על מינוי מפקד חדש לזרוע היבשה המדדה, קידום מינויו של מפכ"ל חדש למשטרה ופתרון בעיית הפנסיות לשוטרים וחיתוך מהיר של "ההכנות לבחירות" ומלחמת השמועות והדעות סביב פרישת ליברמן - כולן תרומות חשובות להרגעת הרוחות והחזרת המערכת למסלול של עבודה. אם ימצא רה"מ את העיתוי הנאות לתקן את העיוות גם מול
הבית היהודי, אוכל לקבל ללא קושי את הדעה שהיו לו סיבות טובות, דווקא מול מערכת הביטחון, למהלך ביניים חריף ומטלטל, שרק הוא יכול היה לעשותו במהירות בעוצמה ובסמכות הנדרשות.
