שיטת כיבוי המדורה

מטוס אבוד 73 שנה אחרי שאבד בשמי בולגריה, נמצאו שרידיו של לוטננט ג'ון ד' קרוצ'לי, טייס מפציץ אמריקני B-24-H ליבראטור, בתוך שרידי מטוסו. את המטוס חשף תושב מהכפר צ'וּרֶן, שבשדותיו התרסק המפציץ. למרות שידעו, שהמדובר בגופת לוחם של האויב - שהרי בולגריה הייתה בעלת-ברית של הנאצים במלחמת העולם השנייה - כיבדו כפריי צ'ורן את ההרוג, קברו אותו בטקס דתי, וקבעו צלב על הקבר. פאפא לזר, בן 95, מזקני הכפר, הוביל את האמריקנים אל מקום קברו של קרוצ'לי, כדי שיוכלו לאסוף את שרידיו. פיקוד הנעדרים האמריקני הודיע לפני כחודשיים, כי זיהה את קרוצ'לי. בשבוע שעבר נמסר, כי מארגנים את קבורתו עם משפחתו. לפי התקנות, זכאי קרוצ'לי להיקבר בבית-העלמין הלאומי בארלינגטון שבפאתי וושינגטון הבירה. מפציצים ליבראטור לא טסו ברום גבוה כמו מפציצים בי-17 מבצר מעופף, אך היה להם טווח גדול יותר לטיסתם. לפיכך, היו סוסי העבודה של כוח המפציצים האמריקני, בזירת אירופה ובזירת האוקיינוס השקט כאחת. צוותי האוויר קראו למפציצים ליבראטור, שהטיסו, "ארונות-מתים מעופפים" - כיוון שהיה בהם רק פתח אחד למילוט, באזור זנבם, וזה הכביד מאוד על מילוט שני הטייסים. המפציץ של קרוצ'לי מטיסת 828 בלהק הפצצה 485, נקרא "מיס ינקי רֶבֶּל". קרוצ'לי הטיסוֹ בראשונה במאי 1944 מבסיס האוויר פוֹגיה (Foggia) באיטליה. ב-28 ביוני 1944 המריא קרוצ'לי עם צוות של תשעה מבסיס פוגיה, כדי להפציץ מטרות ברומניה. מעל בולגריה, בשובו מההפצצה, נפגע "מיס ינקי רבּל" מאש נ"מ. קרוצ'לי נותר על ההגאים, ושמר על יציבות טיסת המטוס, כשאנשי צוותו פלטו את עצמם, והתרסק עם מטוסו. למחרת הוכרז כהרוג, ולאחר מותו הוענקו לו צלב הטיסה המצטיינת, מדליית האוויר ועיטור לב הארגמן. תשעת אנשי הצוות נלקחו בשבי, אך שרדו את השבי. כיוון שבולגריה הייתה מאחורי מסך הברזל במלחמה הקרה, הופסק החיפוש אחרי קרוצ'לי. הוא חודש רק בשנת 2010, ואז הגיעו אנשי פיקוד הנעדרים לאתר ההתרסקות, ומצאו בו נשק, שהיה שייך ל"מיס ינקי רבּל". שבע שנים אחר כך התירה ממשלת בולגריה לחפור באזור צ'ורן, כדי לגלות את שברי המטוס ואת שרידיו של קרוצ'לי. המחפשים האמריקניים נעזרו במתורגמן - אמריקני יליד בוסניה, שהבין בולגרית - ששיתף את המקומיים בחיפוש. הם סיפקו למחפשים משאית, תיאמו את פעולתם, האכילו אותם, וגם הביאו את הכומר שלהם, שקידש את מקום מציאת שרידי המטוס. אימוץ עימות קשה התפתח ברשת ב' בין רם בן-ברק - שהיה המשנה לראש 'המוסד' ומנכ"ל המשרד לנושאים אסטרטגיים, וכעת פעיל ב"יש עתיד" - לבין ד"ר מוטי קידר - מזרחן ממרכז בס"א למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן. בן-ברק צידד בהטבת מצבם של ערביי עזה, כדי להסיטם מדרך הטרור - רעיון ותיק של מזרחנים ושל אנשי מערכת הביטחון - ואילו קידר שלל זאת מכל וכל, בטוענו, כי לא מצב כלכלי רע מביא את העזתים להיות מחבלי חמאס. הרעיון - ששיפור המצב הכלכלי, יעביר עזתים משורות חמאס, או ימנע את הצטרפותם אליה, ולהפך - ותיק מאוד. הוא עומד בבסיס הרעיון להזרים לעזה כספים וסיוע "הומניטרי". מקורו, כנראה, ברעיונות מרקסיסטיים, הרואים בהון כוח עיקרי בעולם. הרעיון מתעלם מהעובדות המרות, שמחבלים מגיעים דווקא מהשדירות המבוססות בעולם הערבי, וככל שהשכלת הערבים גבוהה יותר, שנאתם לנו יוקדת יותר. עובדות לא יקלקלו, כידוע, רעיון נהדר, שמטפח רוב האקדמיה הישראלית - בעיקר, מאז רעיונות העיוועים של אוסלו - ואימצוהו בהתלהבות שב"כ, היועצים לענייני ערבים, המינהל האזרחי ואנשי אמ"ן. את חמאס ננצח, לדעתי, בשיטת כיבוי המדורה - רק כשכל הרמץ יכובה עד הגחל האחרון שבו, אפשר להגיד שהמדורה כבתה. זאת משנת המדורה, שלימדוני עוד כעופר - צופה צעיר - ואחר כך לימדתי כמדריך בצופים. וזה לקח הניסיון הבינלאומי בלוחמה בטרור; והוא מנוגד לדעה המקובלת במערכת הביטחון. באותו ההקשר, מדהים לקרוא בראיון עם גדעון אלון בישראל היום את דברי ח"כ אבי דיכטר (מהליכוד), יו"ר ועדת הכנסת לחוץ ולביטחון, שהיה שר ולפני כן ראש השב"כ. דיכטר אמר, שצריך להשמיד את כל תשתיות חמאס והג'יהאד האיסלאמי, כדי לפתור את בעיית עזה, ולא להיגרר לסבבי לחימה עמם, שנקבעים לפי רצון המחבלים. עוד העלה דיכטר את האפשרות לרתום את מצרים, ש"יש לה מנוף אדיר על חמאס" למאמץ הזה. דיכטר הוסיף בראיון, כי "למהלך צבאי אסטרטגי בעזה יש כללים אחרים מאשר למהלכים טקטיים ...". יחס מגונה ראשי המחנה הציוני ומפלגת העבודה לא הגיעו לאזכרה השנתית לגולדה מאיר, מנהיגתם, שהייתה ראש הממשלה - כותב עמוס גלבוע, עמיתי לאתר החדשות מחלקה ראשונה. איני ממעריציה של ראש הממשלה המנוחה, שכיהנה בשנים 1974-1969. אדרבה, ומעולם לא הצבעתי עבורה, או עבור מפלגתה. ובכל זאת, יחס המחנה הציוני למנהיגה לשעבר של מפלגת העבודה, מגונה, אבל אופייני למפלגה, שטורפת כבר עשרות שנים את ראשיה. הולכים סחור-סחור בעקבות פרסום פרטים על סא"ל מ', שנהרג בפעולה בחאן יונס, הציעה ח"כ קארין אלהרר (יש עתיד) לחוקק חוק, שיקבע כרי פרסום פרטים של מי, שפרסומו נאסר על-ידי הצנזורה, ייחשב לפגיעה בפרטיות, שדינה עד שנתיים מאסר. איני מבין מדוע ללכת סחור-סחור. הצעה הרבה יותר יעילה העלה איציק וולף באתר החדשות הזה, מחלקה ראשונה: במקום צנזורה צבאית, שידיה כבולות, להטיל אחריות פלילית על מפרסמי מידע ביטחוני אסור.