משרד הכלכלה
הודיע (יום ב') על הקצאת 400 מיליון שקלים לעידוד הקמת מרכזי מו"פ של חברות היי-טק בפריפריה. הכספים שיופנו לחברות נועדו להעלות את שיעור המועסקים בתעשיות הטכנולוגיות באזורים אלה, לשפר את מצבם של היישובים ולהרחיב את תעשיית ההיי-טק שנמצאת מחוץ לגבולות גדרה-חדרה.
מדובר ברעיון חיובי, שנועד ליישם מטרות ויעדים שכבר שנים מדברים עליהם. אבל השאלה הגדולה היא האם 400 מיליון השקלים הללו יריצו יזמים וחברות לפתוח שם פעילות. לכאורה, אין סיבה שלא, לפחות בקרב חלק מהחברות. אלא שתוכניות דומות שנהגו בעשור האחרון לא ממש יצאו אל הפועל. היה פער עצום בין ההבטחות, התוכניות והחלומות להעתקת מרכזי היי-טק מרמת החייל, הרצליה ושאר אזור המרכז לאזורי הפריפריה לבין מה שקרה במציאות. הסיבה היא שהתוכניות לא כללו את יצירת האקו-סיסטם הנדרש כדי לפתוח מרכזי היי-טק באזורים אלה. הן לא כללו תוכניות לפתיחת מרכזי שירותים, מקומות בילוי, שלוחות של מוסדות ממשלה ומערכת חינוך מתאימה. יוזמות שכאלה דווקא כן קורמות עור וגידים בימים אלה במספר רשויות שאינן בפריפריה, כמו כפר סבא ונתניה.
התוכנית הנוכחית שמה את הדגש על תעסוקת התושבים המקומיים. זה חשוב, אבל המחסור החמור במהנדסים במקצועות מבוקשים חוצה את כל אזורי הארץ. מה גם שעל-פי רוב, מי מתושבי הפריפריה שמסיים בהצלחה את הלימודים הרלוונטיים במוסדות האקדמיים עובר לעבוד, ולעתים מזומנות אף לגור, במרכז, היכן שמרבית תעשיית ההיי-טק שלנו נמצאת. מכאן יוצא שגם אם חברת היי-טק תחליט שהיא רוצה לפתוח שלוחה או מרכז מו"פ באחד מיישובי הפריפריה, היא תקבל מענקים יפים מהממשלה אבל לא בטוח שיהיה לה מספיק כוח אדם מקומי.
מכאן ששורש הבעיה היה ונשאר ההיקף הלא מספיק של צעירים שלומדים את מקצועות המחשב ולאחר מכן עובדים בזה. אלא שתחום זה אינו באחריות משרד הכלכלה, וגם במקרה זה מתגלית תופעת העדר היכולת לתכנן בצורה נכונה ומתכללת. באופן לא מפתיע, לתוכנית של משרד הכלכלה לא שותפים משרדי החינוך, הרווחה וגופים נוספים שתפקידם להכשיר כוח אדם טכנולוגי.
באר שבע כדוגמה דוגמה טובה לכך היא באר שבע. אמנם, לפני כעשור הוקם שם מרכז היי-טק יפה וחברות כמו
Dell-EMC,
יבמ ו-
PayPal עברו לשם, אבל בזה זה נעצר. על-אף שהיא נהנית מהטבות שניתנות לפריפריה ונחשבת לעיר היי-טק מצליחה, לא ראינו נהירה המונית של חברות מהענף לבירת הנגב. חזון הפרחת הנגב של
בן-גוריון נותר יותר במילים היפות ופחות במעשים.
זאת ועוד, לפני שנה, כמעט מתחת לרדאר,
הודיעו יבמ ו-PayPal כי הן חוזרות למרכז. אלה הן שתי חברות מוכרות, ומן הסתם ייתכן שיש עוד חברות קטנות יותר, ועסקים שעובדים עם חברות היי-טק, שהיו שם ונסגרו.
הדוגמה היחידה להצלחה מלאה של הקמת מפעל היי-טק ענק בפריפריה (שכבר הפך ליותר ממפעל אחד) ולשילוב מוצלח של עובדים מהסביבה בו, לאורך שנים, היא מפעל(י) הייצור של אינטל בקריית גת והאקו-סיסטם שהתפתח סביבו. מעבר לזה, אינטל לא רק העסיקה עובדות ועובדים מהדור הנוכחי בפריפריה, אלא ניצלה את המענקים הממשלתיים גם כדי להכשיר את הדור הבא של ההיי-טק. הפעילות שלה (לא לבד) בתחום החינוך נותנת סיכוי ממשי לצעירים רבים מהפריפריה, שחלקם אחר כך מועסק ב
אינטל או בחברות היי-טק אחרות. חלק גדול מהם, שיכול היה בשקט לעבור במרכז, אף נשאר בפריפריה.
הגיע הזמן שהממשלה תביט על המציאות בעיניים פקוחות. עם כל הרצון הטוב, כסף הוא לא תמיד חזות הכל, וכדי שהוא ישיג את התועלות הנדרשות, חייבים לבצע שורה של פעולות הקשורות בחינוך ובהכשרה. זאת, כדי שאם יהיו יזמים שיהיו מוכנים להרים את הכפפה שזרק להם שר הכלכלה, הם יוכלו למצוא עובדים מתאימים, שיחד אתם יוכלו לממש את חזון הפריפריה במרכז.
