הוויתורים עליהם הכריז ראש ממשלת צרפת, אדואר פיליפ לא השקיטו את זעמם של האפודים הצהובים. ההיערכות לקראת ההפגנה בפריז בשבת הקרובה בעיצומה, משני צדי המתרס, בעוד שהנזקים שנגרמו כבר עד עתה לכלכלת המדינה כבדים למדי, שלא לדבר על אבידות ופגיעות בנפש, המונות ארבעה הרוגים ויותר משש מאות פצועים.
תנועת האפודים הצהובים, לא פוליטית, או כלל פוליטית, משתלטת על הזירה בצרפת, סוחפת, שוברת, מרסקת. והאירוניה הצורבת היא שאפשר להשוות אותה, בנקודות מסוימות, לתנועתו של מקרון עצמו, אן מארש, לא ימין ולא שמאל, או גם ימין וגם שמאל. גם תנועתו של מקרון שינתה לחלוטין את מפת המשחק. ושתי התנועות, זו שבשלטון וזו שברחוב, צצו במפתיע. אף מומחה לא חזה את הופעתן בעוצמה כזו.
הנשיא עמנואל מקרון מאבד פופולריות מקרון ממשיך להתחפר בשתיקה ואולי מוטב כך כי נאומיו עד כה לא זכו להצלחה. מאידך לא יוכל הנשיא להמשיך לשתוק לאורך זמן. האומה מחכה בכל זאת שישמיע קול. קסמו של הצעיר הנלהב, שריסק לחתיכות את המפלגה הסוציאליסטית ושבר את המפלגה הרפובליקנית, פג. ועוד יותר מכך,
עמנואל מקרון הפך למושא שנאה. המפגינים לא דורשים את התפטרותו של ראש הממשלה אדואר פיליפ אלא את התפטרותו של מקרון.
ראש הממשלה אדואר פיליפ מהלך על חבל דק ובהקשר זה, מקרון שלח את פיליפ לנאום דרמטי שבו הודיע ראש הממשלה על הקפאת העלייה במחירי הדלק, הגז והחשמל לשישה חודשים. האפודים הצהובים לא התרגשו מההקלות עליהן בישר להם אדואר פיליפ. יש להם ההרגשה שהמנהיגים זורקים עפר לעיניהם. הם מאחרים תמיד להגיב. ההקלות האלה היו אולי יכולות למנוע את התלקחות האירועים לפני שלושה שבועות, אך עתה מאוחר מדי. מקרון, שהתיימר לשלוט בזמנים, להתנהל בקצב הנראה לו, לקבוע את לוח הזמנים באין מפרע, "פטרון השעונים", לא יודע לתזמן. יופיטר אבוד בתזמון. יש אף האומרים שהמנדט שלו אבוד בכללותו. לא לעולם חוסן. הכל כל כך הצליח לו עד לפני זמן לא רב. הכוכבים שינו את עמדותיהם. יוהרתו של בן האנוש לא הייתה לרוח אלי האולימפוס.
סכנת ההפגנות בשבת הקרובה איום ההפגנות של השבת המתקרבת, אחרי שלושה שבועות של מהומות, כבד. המנהיגים משקשקים. שר הפנים קריסטוף קסטנר פנה לאפודים הצהובים "התבוניים" וביקש מהם לא לבוא להפגנה בפריז. מחזות האלימות של שבת האחרונה טראומטיים ביותר. אם יהיו חס חלילה עוד פצועים וחס וחלילה הרוגים - המנהיגות תאבד עוד ועוד אמינות. יש כבר טענות נגד קסטנר המאשימות אותו בהיערכות כושלת בהפגנה האחרונה. בקרב האפודים הצהובים, מסתמנות אכן שתי קבוצות: המתונים, "האפודים הצהובים החופשיים", שמעוניינים לנהל דיאלוג עם המנהיגות ולצאת מהמשבר, ולעומתם - הצהובים הרדיקליים, ששולחים איומי מוות לעמיתיהם המתונים, שדוגלים באלימות, שחוברים אף לאולטרה הימניים ולאולטרה השמאלניים שזרעו הרס בשבת שעברה.
נראה שהיו יותר ימניים מאשר שמאלניים בקרב החוליגנים, אך משקיפים מדופלמים מבהירים שהיו גם כן שמאלניים. בכיר במשטרה גילה בטלוויזיה שהפורעים עמדו אף לערוך פוגרום בלקוחות מלון מהודר בסביבות השאנז אליזה ורק הודות לתושיית השוטרים נמנע אסון ברגע האחרון. הסכנה העומדת בפתח, מלבד איום האלימות שעלולה להפוך לכאוס ואנרכיה, היא עליית הפופוליזם שאותה עצר עמנואל מקרון. זכורה התבוסה המרה שהנחיל עמנואל מקרון למרין לה פן, שלפי הסקרים האחרונים עולה קרנה.
התמרמרותם של האפודים הצהובים זולגת לקבוצות רבות אחרות. "האפודים הצהובים" נתנו רעיון לשם לתיכוניסטים שמערערים על רפורמות החינוך האחרונות של מקרון וקוראים לעצמם "האפודים הצעירים". למה בעצם שתקנו אז, אומרים תלמידי התיכון. אם בהצתות ושרפות אפשר להשיג נקודות, גם אנחנו יכולים. הסטודנטים נותנים קולם גם הם, נהגי האמבולנס, החקלאים, חברות תובלה. המחאה מתפשטת לכל הקבוצות שרואות עצמן מקופחות. כל התסכולים, אמתיים ודמיוניים, יוצאים עתה לאור. תיבת השדים נפתחה. כמו מרד הסטודנטים של 68 שהתחיל בדרישה מצומצמת של הבנים לקבל גישה לחדרי הבנות ועבר לדרישות אחרות לגמרי ולפסים הרבה יותר רחבים, גל אלימות ושביתות בכל רחבי צרפת, כך גם מחאת האפודים הצהובים הוצתה על-ידי העלייה במחירי הדלק, עילה למרד הרבה יותר עמוק ההולך ומתפשט.
האפודים הצהובים דורשים שיביטו בהם ויספרו אותם מה אומרים האפודים הצהובים? הם אומרים שנמאס מהמיסים הכבדים והלא מוצדקים, נמאס שלא סופרים אותנו, העם הקטן, נמאס שנותנים מתנות לעשירים שרק מתעשרים עוד ועוד. נמאס מהאליטות הרהוטות המתענגות בפריז על מנעמי החיים, בלי לספור את מטבעות היורו. לאליטות אין מונופולין על הפטריוטיזם. האפודים הצהובים מניפים את דגלי צרפת ושרים את המנונה. הם רואים שיש להם כוח והשפעה, הם נוכחים לדעת שהם מתאגרפים לא רע והם לא מתכוננים להרים ידיים כל כך מהר. סוף כל סוף רואים אותם. האפוד הצהוב נועד להעניק נוכחות זוהרת ומוארת לאלה המתעטפים בו כדי להגן עליהם על הכביש. האפוד הצהוב משמש גם בשעת מצוקה ומי שלא מסיימים את החודש וחיים חיי עוני, נמצאים במצוקה. הנשיא הצעיר, הנועז, החסר ניסיון פוליטי, שלא יודע תמיד לשמור על לשונו ולהימנע מהערות מיותרות, משלם מחיר של ארבעים שנות הזנחת המעמד הבינוני ומי שמתחתיו.
