רק כשנחשפים וקוראים באופן בלתי אמצעי את פסק הדין של "בית הדין האזורי תל אביב יפו" בעניין "תוספת ביטחון התעסוקתי" לשוטרים ולגמלאי המשטרה, מבינים את גודל העושק שנעשה לגמלאי המשטרה לדורותיהם.
העובדה הראשונה והבולטת ביותר היא העובדה הפשוטה שבית הדין כלל לא פסק בעניין זכאות השוטרים לקבל את התוספת שאנשי הצבא קיבלו לפני 13 שנה, תוך כדי התעלמות מהחלטת הממשלה ש/33 משנת 1979, בו קבעה ששכר אנשי המשטרה ושב"ס יהיה שווה לשכר אנשי הקבע בצה"ל.
בית הדין פסק רק פסיקה אחת, וועדת המעקב שנקבעה להסדיר את הליך השוואת התנאים בכל עת ששכר אנשי הקבע יועלה, פשוט לא מילאה את תפקידה. היא לקחה לעצמה סמכויות לא לה, התרשלה והשתהתה במשך שנים ובכך יצרה מצב של הלנת שכר מתמשכת שהייתה נתקלת במרי, בהכרזה על סכסוך עבודה ובשביתות קשות שכל ועד עובדים היה מנהל. זכות אזרחית שכמובן נשללה מאנשי המשטרה.
בית הדין, שכנראה נבהל מהמשמעויות על תקציב המדינה, ומפסיקה חד-משמעית לטובת השוטרים נתלה בפגם טכני בעבודת ועדת המעקב ופשוט החזיר אליה את הדיון.
כאן התרחש מהלך טקטי של הממשלה ושל האוצר. כדי לעצור המשך אפשרי של הליכים משפטיים שיביאו לפסק דין חלוט לטובת השוטרים, ממנו לא יוכלו להתחמק. הם נכנסו לנעליה של ועדת המעקב ופתחו במשא-ומתן עם המשטרה שבסופו הגיעו להסכמה שהשוטרים שבשרות פעיל יקבלו את התוספת, הסכמה שכל בית דין לעבודה ממילא היה קרוב לוודאי מקבל.
אבל למרבה הציניות והניצול מחפיר של מעמדם המוחלש של השוטרים מחוסרי הייצוג, גמלאי המשטרה הופקרו. במשא-ומתן שעסק בסוגיה מה יעלה בגורל 13 שנה של עושק והלנת שכר שנגרמו לגמלאי המשטרה במשך 13 שנה בהם לא קיבלו את התוספת שקיבלו משרתי הקבע, הכתיבה הממשלה מהלך ציני, לוקה בחוסר תום לב משווע, שלאחרונה השתמשו בו במימוש הסיוע לניצולי השואה.
א. פריסת החוב הרטרואקטיבי לגמלאים יתבצע לרובם המכריע רק החל משנת 2021 תוך פריסת החוב לאורך 10 שנים.
ב. החוב לא יישא הפרשי ריבית והצמדה, כמקובל בהלנות שכר.
ג. ההסכם כולו מותנה בחתימה של 95% מהגמלאים על התחייבות לוותר על כל תביעה נוספת בעתיד.
המערכת המשטרתית נקלעה למצוקה קשה. הממשלה קבעה שכל ההסדר הוא עסקת חבילה. הכל או לא כלום.
כאן החליטה המערכת המשטרתית להקריב את גמלאי המשטרה באופן שלא יעלה על הדעת, כדי להשיג את התוספת למשרתים בפועל, בציניות ובאדישות, תוך התעלמות מהאנשים ששירתו אותה עשרות שנים. היא ויתרה על הזכויות הלגיטימיות של הגמלאים.
אם מנהלי המשא-ומתן בצד המשטרתי היו עושים את מלכתם נאמנה, היו מגלים:
א. בניתוח אקטוארי ברור שכ-25% - 20% מגמלאי המשטרה לא יזכו לראות שקל מהחוב שהמדינה חייבת להם, או שייהנו ממנו מספר שנים זעום. פשוט הם יסיימו את חייהם טרם קבלת התשלומים. שיטה מוכרת, כפי שנהגה הממשלה כלפי ניצולי השואה.
ב. בחוסר תום לב מצד הממשלה ברור, שהסיכוי להחתים 95% מהגמלאים על ויתור על זכויותיהם הוא לא גדול, ובאוצר בונים על כך שההסדר לא ימומש.
מכאן אין אלא לעמוד ולתמוהה על האופן שבו הוצג ההסדר לציבור השוטרים, לגמלאים ולציבור הרחב.
מפכ"ל המשטרה היוצא, בהתרברבות חסרת תקדים, הפיץ אגרת לכל השוטרים והגמלאים והצביע על ההישג האדיר שהשיג לטובת השוטרים. אליו הצטרפה לחגיגת הרהב ראש אגף משאבי אנוש.
המשטרה פתחה במסע ללא תקדים ומפעילה לחץ עצום על הגמלאים לחתום על הוויתור. במסרונים יומיים, בטלפונים אישיים. כל מערך משאבי אנוש גויס לטפל בהליך החתימה. רוב גמלאי המשטרה פשוט לא מבינם את "התרגיל" שעשו להם וחבל. ממש לא מגיע להם בגידה כזו מצד משטרת ישראל.
מן הראוי שהמפכ"ל החדש, אחד מתוך המשטרה, שירגיש מחויבות לעמיתיו הגמלאים, ידע לייצג אותם בהגינות ובנחישות.
