"מערבון שישלח אתכם הביתה עם חיוך", אומרת כותרת הביקורת של ישי קיצ'לס ב
ישראל היום (10.12.2018). והוא מוסיף:
"האחים סיסטרז" הוא מערבון מסוג שלא ראיתם, מלא בהומור וברגישות, וכולל משחק יוצא מן הכלל של חואקין פיניקס ושל ג'ון סי ריילי".
טעות חמורה. השחקנים מצוינים, כך גם הצילום והמוזיקה. אך הצופים באולם יצאו מהסרט המומים, מדוכאים וממורמרים על ההטעיה. חשבו שבאו למערבון בכיף, אך צפו בסצנות ברוטליות ומדממות.
צריך להבין מה מסמל "המערבון" הבמאי הצרפתי ז'אק אודיאר מנסה לראשונה את כוחו בסרט דובר אנגלית עם שחקנים הוליוודיים מהשורה הראשונה: חואקין פניקס, ג'ון סי ריילי, ג'ק ג'ילנהול. מוסיף המבקר קיצ'לס ואומר: "למרות שהמערבון הוא ז'אנר לעוס וטחון שכמעט בלתי אפשרי לחדש בו...". וזאת הטעות שלו: "המערבון" הוא אבן יסוד וחוויה מכוננת בתרבות האמריקנית. צריך להבין מה מסמל "המערבון". לז'אנר זה יש כללים וכבר אמר הבמאי קלינט איסטווד לגבי המערבון האלמותי שביים "הבלתי נסלח" (1992) "אני רוצה ליצור בתוך הסייגים המגבילים של הז'אנר. זה אתגר". במאים רבים אימצו את הז'אנר הזה, שלא נס לחו, במטרה לחדש בו ולהצהיר על כוונותיהם.
מערבון, בא מהמילה "מערב", ומילים כמו "ללכת מערבה" הן מילות מפתח בלקסיקון האמריקני. המערבון הוא חלק מהבניית ההיסטוריה של ארצות הברית.
המתיישבים החדשים שנדדו ממזרח ארה"ב מערבה, לעבר קליפורניה, עברו תלאות ותחלואים, ובכך ההיסטוריה שלנו, בישראל, די דומה. אלא שהזמן הוא 1850 והדרך שם, בארה"ב, ארוכה יותר וחוצה ערבות, מדבריות, הרים ושלגים. הקאובוי, הרוכב האגדי, הבודד, הוא דמות בעלת הילה של כבוד ומיסתורין. הוא עצמאי, אינו זקוק לאחרים, אך הם זקוקים לו, להוביל את המתיישבים, או את העדרים. הוא לוחם צדק, עוזר לנדכאים, נלחם באינדיאנים (זו סוגיה אחרת שיש לדון בה בנפרד). אך מנגד יש גם האנטיתזה שלו: רוצחים, שכירי חרב, גנבים, נוכלים.
סטיות מהז'אנר לכן, כל פירצה וסטייה מהסאגה הזו התקבלה תחילה בדחיה, בשאט נפש. אולם זו השיטה של במאים נערצים להחדיר את נקודת המבט שלהם, לעיתים קרובות הביקורת שלהם, כלפי החברה האמריקנית. לא עוד מרחבים ירוקים שטופי שמש, אלא מזג אוויר קודר, גשום, אפור, וחלק מהדמויות הדומיננטיות, כמו השריף עצמו, הן שליליות. כך ב"בלתי נסלח" של איסטווד, או "הקלפן והיצאנית" של רוברט אלטמן. בריאן דה פלמה אפילו קורא לדמויותיו בשם הסרט "חבורת הפראים".
חלק מהמערבונים, וגם הסרט הנוכחי,
האחים סיסטרס, עוסק גם בבהלה לזהב, חלק מההיסטוריה של ארה"ב. התמונה רחוקה מלהיות אידיליה, רבים נותרו ללא כסף, ללא עתיד, עם תחרות תמידית, אלימות, שכרות, הימורים, משחקי מזל, נוכלות, רמאות, רצח. גם צ'רלי צ'פלין עסק בכך בסרטו "הבהלה לזהב" (1925).
יש לציין גם את המערבונים של הבמאים הלא אמריקנים כמו, סרגיו ליאונה, האיטלקי. אלה כונו בבוז "מערבוני ספגטי" אך טרילוגיית "האיש ללא שם" ובראשם "הטוב, הרע והמכוער" (1965) בכיכובם של קלינט איסטווד, לי ואן קליף, אלי ואלך ואחרים כבשו את המערב וכבר עשו היסטוריה. הם נכנסו לקלסיקה של הז'אנר ומהווים מסמך תיעודי של התקופה . כבר בסרטים אלה הגיבור יכול למכור את חברו "עבור חופן דולרים" (שם הסרט) והדגש הוא על אופי הגיבורים והיחסים ביניהם.
"האחים סיסטרס" מוסיף נדבך לסאגת התמונה העגומה של עולם המערבון האלים, הקודר, ואכן הגיבור אומר "איזה עולם מבהיל". הסרט, בעקבות הספר, מנסה להציע עולם אוטופי טוב יותר, אך משאלה זו מתנפצת לגמרי מול המציאות הרצחנית. האח המבוגר שואף לחזור ולבנות בית חם. השני, שמכיר רק הרג ואלימות, מצטרף אליו בסוף, לאחר שורת אסונות. השניים עשו מסע נפשי ארוך. אכן, חתיכת דרך.
