אנו עדים לעיתים קרובות למעצרים מתוקשרים, אשר מגיעים אל אולמו של שופט המעצרים. הציבור ברובו אינו מודע למתרחש מאחורי הקלעים, מלבד השורה התחתונה אודות החלטת השופט. איש מבין החשודים בפרשות המתוקשרות לא נעצר עד לתום ההליכים, ולאחר מספר ימי מעצר מאחורי סורג ובריח הוא שוחרר לביתו בתנאים מגבילים כאלו וו אחרים.
תחילה, הבה נתאר מה קורה. בשעות הבוקר המוקדמות המשטרה פושטת על ביתו של החשוד, מעירה אותו ואת בני ביתו, מבצעת חיפוש בבית, בנוכחות בני משפחתו ההמומים, ובהמשך נתפסים נכסים ורכוש מכוח החוק לאיסור
הלבנת הון וחקיקה אחרת. בהמשך, אותו חשוד מובל לתחנת המשטרה כשהוא אזוק בידיו, ושם הוא ממתין בתא המעצר בתא מעצר. לאחר מכן, החשוד נחקר באזהרה, כנראה בפעם הראשונה בחייו, ורק לאחר מכן הוא מתחיל לעכל את מה שעובר עליו, כולל החשש מפני פרסום שמו.
בתום כל אלו, המשטרה מובילה את החשוד אל שופט המעצרים אשר דן בעניינו. עוד לפני הדיון, החשוד "זוכה" לסיקור תקשורתי, הוא מצולם ברגעיו הקשים ביותר, הוא מביט במבטים כואבים והמומים של מי מיקיריו, ואולי אף הספיק לחוות עימותים לא נעימים עם עצורים אחרים אשר פגש בדרכו לבית המשפט.
בתחילת הדיון נציג המשטרה מעביר לעיונו של השופט, ולעיונו בלבד, דוח סודי ובמסגרתו מפורטים עיקרי הפרשה וחלקם של המעורבים בה, כולל פעולות החקירה שיש לבצע במסגרת ימי המעצר המבוקשים. החשוד מקבל את הרושם, שגם השופט בצד של המשטרה, שכן יש "להם" סודות שרק הם יודעים.
הוסף לכך שהחשוד מגלה שהשופט אף בקיא מאוד בעניינו, משום ששופט נחשף לפרטים במסגרת החקירה הסמויה, בעת שהתבקש לחתום על צווים כאלו ואחרים. הוסף לכך את העובדה שבפרשיות שחיתות ומעצרים מתוקשרים, המשטרה נוהגת לבקש כבשגרה ימי מעצר רבים מאחורי סורג ובריח. זהו מאזן הכוחות הראשוני עימו מתמודד כל חשוד בפרשת שחיתות מתוקשרת.
על-פי החוק, השופט חייב לבדוק האם יש עילה לעצור את החשוד. עליו להשתכנע שיש חשד סביר לקיומה של עבירה, ושמתקיימת אחת מעילות המעצר: " קיים יסוד סביר לחשש ששחרור החשוד או אי-מעצרו יביא לשיבוש הליכי חקירה או משפט, להתחמקות מחקירה מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, או יביא להעלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת".
בית המשפט העליון קבע, ביחס לנאשמים שכבר הוגש נגדם כתב אישום, כי מעצר מחשש לשיבוש יתאפשר רק כאשר התביעה תוכיח "כי קיים חשש שהנאשם, אם יתהלך חופשי, ילך ויזום, במעשה או בדיבור, הדחת עדים לשקר או טשטוש ראיות או איום לבל יעידו וכיוצא באלה. וחשש זה צריך שהתביעה תוכיח כי חשש סביר הוא, וחשש של ממש הוא, לפי נסיבות או מעשים שאירעו ביזמת המשיב במישרין, ולעתים ייתכן גם בעקיפין"( ב"ש 15/86).
הדברים נכונים בקל וחומר ביחס למי אשר חזקת החפות עומדת לו ואשר טרם הוגש נגדו כתב אישום. מעצר מאחורי סורג ובריח לא נועד לאפשר למשטרה יתרון כוח על החשוד, לשבור את רוחו או להקל עליה לאסוף ראיות להעמדתו לדין. לטעמי, כל ראייה אשר מושגת לנוכח יתרון כוח זה, היא מזוהמת ואף עלולה להוביל לעיוות דין. מושכלות יסוד הן, כי חשודים לא נוהגים לשתף פעולה עם המשטרה במלאכתה נגדם, ולרוב הם מחזיקים בגרסת הגנה שהם מאמינים בה.
אין חולק, כי חקירת המשטרה היא האמצעי הנכון והצודק בכדי להגיע לחקר האמת. כל חקירה ניתן לשבש וכל חקירה ניתן לסכל. הנחת המוצא צריכה להיות, כי החשוד יישמע לתנאים אשר ייקבעו בעניינו, כגון החובה להימצא במעצר בית מוחלט, איסור יצירת קשר ועוד. הנחת המוצא צריכה להיות, כי כאשר החשוד יודע שהוא תחת חקירה - הוא יימנע מלשבש אותה ובכך להחמיר את מצבו.
הנחת המוצא צריכה להיות, כי המשטרה כבר מחזיקה בראיות מפלילות וחומרי חקירה רבים עוד משלב החקירה הסמויה. כעת היא צריכה לאמת ולעמת את החשדות עם גרסת החשוד ויתר המעורבים. במצב זה, אין סיבה שלא לחקור את החשוד מבוקר ועד ערב במגבלות החוק, ולאחר מכן להעבירו לביתו עד למחרת תוך שייאסר עליו ליצור קשר עם מי מהמעורבים בפרשה, כמו גם שיאסר על אחרים להיכנס לביתו.
ברור, כי היום-יומיים הראשונים של החקירה הם קריטיים בכדי לתפוס את החשוד לא מוכן לחשדות נגדו, כמו גם לאפשר למשטרה לחתור למגע עם האמת, להבדיל מלאסוף ראיות להעמדתו לדין. ועדיין, מעצר בית מוחלט, איסור כניסת מבקרים אליו ואיסור יצירת קשר, יכולים לתת מענה מידתי ונכון לכלל השיקולים שעל הכף. בצורה זו, החשש מפני שיבוש הליכים אינו סביר, ובוודאי שאינו מצדיק מעצר מלא.
כל חשוד יודע או לפחות חושש, כי המשטרה רואה ושומעת את מה הוא עושה בביתו. כל חשוד מבין, כי אם ייתפס בשיבוש הליכי חקירה - הדבר ימוטט את סיכוייו של כל קו הגנה שינקוט בהמשך. כל אלו מובילים למסקנה, כי אין צורך להורות על מעצר מאחורי סורג ובריח בכדי למנוע באופן סביר (להבדיל ממוחלט) שיבוש הליכי חקירה.
הגיעה העת להפסיק לפגוע באופן לא-מידתי בזכויות חשודים בעילת מעצר של חשש לשיבוש הליכי, חקירה ולהתחיל להכפיף את המשטרה לעילת המעצר הקבועה בחוק: "בית המשפט שוכנע, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, שיש צורך לנקוט הליכי חקירה שלא ניתן לקיימם אלא כשהחשוד נתון במעצר; בית המשפט לא יצווה על מעצר לפי עילה זו לתקופה העולה על חמישה ימים; שוכנע בית המשפט שלא ניתן לקיים את הליך החקירה בתוך התקופה האמורה, רשאי הוא לצוות על מעצר לתקופה ארוכה יותר או להאריכו ובלבד שסך כל התקופות לא יעלו על 15 ימים".
השימוש בעילה זו יאלץ את המשטרה להתחיל את בקשותיה בחמישה ימי מעצר ולא בעשרה או 15, ימקד את בית המשפט בחיפוש אחר הסיבות המלאות שלא ניתן לקיים את פעולות החקירה הספציפית אלא במעצר ממשי דווקא, וזאת להבדיל מעיון בתוכניות חקירה ארוכות אשר מוגשות לו בדוח הסודי, ובעיקר יהווה ביטוי נכון ומדויק יותר לכוונת המחוקק בחוק יסוד
כבוד האדם וחירותו.
