הפרשתם במהלך כל חייכם כספים לטובת ביטוח לאומי בידיעה שהכסף יחזור אליכם בעת זקנתכם? שידאגו לכם? חשבו שוב. שימו לב להגדרה של ביטוח לאומי בקשר לחובתם: "המוסד לביטוח לאומי מעניק לאוכלוסיות הקשישים בישראל הכנסה סבירה וסיוע בפעולות היום-יום, תוך התחשבות בצרכים המיוחדים של אוכלוסייה זו" (הגדרה לקוחה מתוך האתר של ביטוח לאומי).
מי הם הקשישים האלה? הם סבא וסבתא שלכם, אולי אפילו ההורים. הם השכנה מהקומה מעל שמבקשת עזרה עם השקיות, הם הקשישה באוטובוס שכמעט נופלת כשהנהג לוחץ על דוושת הגז, זה הקשיש שיושב על הספסל ברחוב, מתבונן בעוברים ושבים מהבוקר עד הערב - בבדידות, הם אלו שמאושפזים בחדר המיון במיטה במסדרון, מבליגים על כבודם, הם הקשיש שפותח בשיחה עם כל מי שרק ירצה... הם גידלו אותנו, בנו פה מדינה, עבדו קשה מאוד, כדי שיהיה להם קצת נחת בערוב ימיהם... הם אתם בעוד כמה שנים!
האם עכשיו כשהגיעו לגיל השלישי, לגיל הפרישה לאחר שנים ארוכות, יצליחו ליהנות מפרי עמלם? האם המדינה תדאג להם לקיום ראוי? האם תדאג לבריאותם? לסיוע בפעולות יום-יומיות שמפאת הגיל מתקשים לבצע? האם תדאג להרגשת הבדידות? שהרי בסופו של יום כל הקשישים זקוקים לעזרה כלשהי, בין אם חברתית ובין אם כלכלית או רפואית. האם עלינו לשבור את כל החסכונות המשפחתיים? או שיש זכויות שראוי היה שכולם יקבלו?
לכאורה, כאזרחי מדינת ישראל, שומרי חוק, אשר שילמו כדת וכדין לביטוח לאומי כל חודש בשנות עבודתם, אתם זכאים לשלל זכויות, הטבות, קצבאות, סיוע, הנחות וכד'. האם תקבלו אותם? ובכן, פה מתחילה הבעיה. זה תלוי. תלוי בכל כך הרבה גורמים, תנאים, חוקים, סעיפים ותתי סעיפים. והתנאים מחמירים. מחמירים מאוד.
במקרה הטוב מרגישים מותשים וחסרי אונים כלפי מטלות יומיות? מתמודדים עם בדידות? מאותגרים מהליכה לבית מרקחת? מתקשים לשלם לעובד זר? כנראה שתקיאו דם בדרך למיצוי הזכיות שלכם, אם בכלל...
כקשיש תצטרך להוכיח שאתה מסכן, נזקק, נכה, חסר תקנה. אתה תצטרך למלא חוברת של טפסים בכתב קטן, ביד לא כל-כך יציבה... ינסו להפיל אותך בפח, הטפסים יכללו סעיפים מבלבלים, ותשובתך עלולה לפסוק אם תהיה זכאי להטבות וסיוע. וכעת, תמתין זמן לא ידוע (שהרי כל החיים עוד לפנינו בשלב הזה). עד אז, במקרה הטוב, השכנה תקלח אתכם, עמותות ישלחו לכם ארוחה חמה, ובמקרה הרע תסבלו בנתיים...
אחרי שתעברו את כל מבחני המיון והקבלה, אולי תיהיו זכאים סוף-סוף לסיוע אך סביר יותר שיוחלט שאתם עצמאים (למרות, שהכי רחוק שאתם מסוגלים ללכת זה מהסלון לחדר...) או שאתם מרווחים מספיק כדי לממן סיוע בעצמכם (האם צריך להוציא את כל החסכנות בזקנה על כך וגם לשלם לביטוח לאומי במשך כל החיים)?
אם אני משלם משמע אני זכאי, לא?! כך היה צריך להיות. שהרי הביטוח לאומי אינו ארגון צדקה. האם לא הגיע הזמן להפסיק להשפיל קשישים במבחני המסכנות הללו, להלאות אותם, לשבור את רוחם בתהליך המייגע הזה, להתיש עד שיוותרו, יוציאו את כל חיסכונותיהם, יכנסו לחובות, יהיו תלויים באחרים או חלילה ימותו? האם הם צריכים להרגיש מסכנים? האם הביטוח דאוג לצרכים המיוחדים של אוכלוסיית הקשישים בארץ ללא אפליות? האם לא הגיע הזמן לתת כבוד וליצור שינוי?
