מַה-שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל-חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (קהלת א',ט'ק). פסוק דכאוני. הכל חדש. לא היה אור לפני שבראשית אמר אלוהים יהיה אור. גם לילה לא היה. בטרם עץ השדה יצמח לא היה יער, ועציו לא רננו. גם לא נגדעו. לא היה אדם, ולא היה מי שיאמר מה רבו נפלאותיך. גם לא מי שמזהם אותן. מה שהיה, לא יכול שיהיה. מי שבא לעולם היום לא היה בעולם של המתים תמול שלשום, ועריסות הן תמיד חדשות, והכתוב על מצבות של תמול הוא תמיד ישן ולא יהיה כתוב על מצבות של מחר.
גם קהלת יודע.
"אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם" (שם י"ב). אתמול היה מלך. עכשיו איננו מלך. מה שהיה איננו. מלך בהדר הוא זקן קודר. מי שדיבר עם ציפורים, שותק עם צללים.
עיניו של שבוי ייאוש כבדות מראות מה שיש תחת השמש, תחת השמש עולים לירח ולכוכבים ועיניים כבדות מראות אינן רואות אלא שיש לילה של כל הלילות תחת השמש. תחת השמש רודפים חוליים רעים ומדבירים אותם ועולים בסולמות השנים, ועיניים כבדות מראות רואות הפוך, שכל הסולמות יורדים ומגיעים ארצה, ותהום לרגליהם.
..."וְאֵין כָּל-חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" הוא וידוי של עיוורון. לטוב ולמוטב. מי שעיניו בראשו, הולך אל מה שהיה ומלקט שם מה שהוא רוצה שיהיה, ומעקר שם מה שאסור לו שיהיה עוד, עומד על מה שהוא רוצה שיתחדש, שיתכפל, שישתלש, שיכה עוד שורש, שיעשה עוד פרי, שיפרח כצמרות, ועומד על מה שאסור לו שיהיה עוד, וזוכר, ומזהיר, ועומר, ואוסר, ובונה חומה שמא מה שהיה עוון וחטא
'הוּא שֶׁיִּהְיֶה' עוד לא יעבור, לא יעלה וידלג מעל התבונה וירקד תחת השמש מחולות אפלים.
יש ימים שלא היו עוד שיבואו. אנחנו נביא אותם. אם תכלת חדשה אם צל חדש, אם תקווה, אם ייאוש, אנחנו נביא.
