א. יום צום ארבעה צומות נקבעו במסורת היהודית לרגל חורבן בית המקדש. צום עשרה בטבת ('צום העשירי') נקבע מפני שביום הזה החל נבוכדנצר, מלך בבל, את המצור על ירושלים (מלכים ב', כ"ה, א'-ב'), שהסתיים בחורבן המקדש הראשון ובגלות בבל. משך דורות נשמר היום, ואחרי קום המדינה התוסף אליו 'יום הקדיש הכללי' - לזכר קורבנות שואה, שמקום קבורתם ותאריך מותם אינם ידועים.
לימים איחל הנביא זכריה, "... צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבו" (פרק ח', י"ט).
ב. מה הטביע את סן דייגו? לפני יותר ממאה שנה טבעה הספינה סן דייגו, ספינת-הדגל של חיל-הים האמריקני, כמה ק"מ מחופי העיר ניו-יורק - כלי-השיט האמריקני היחיד, שטבע במלחמת העולם הראשונה.
עתה מתבררות נסיבות טביעתה - היא עלתה על מוקש ימי, ששחררה צוללת גרמנית. למסקנה הגיע צוות חוקרים, ארכיאולוגים והיסטוריונים, שכינס פיקוד ההיסטוריה והמורשת של חיל-הים האמריקני, בעקבות שיגור כלי-שיט תת-ימי, שחקר את חופי האי לונג איילנד. הממצאים שללו אפשרות, שסן דייגו טורפדה, או שחיבלו בספינה.
פיצוץ אדיר זעזע את סן דייגו, ב-19 ביולי 1918, כשהפליגה לניו-יורק. מים חדרו אליה, ותוך כמה דקות החלה הספינה לשקוע, וטבעה תוך כחצי שעה. זה היה באור יום צח עם רוחות קלות. ביומני המבצעים של חיל-הים הגרמני נכתב, שצוללת 156 הטמינה באותו הזמן מוקשים במימי ניו-יורק.
"אנו מאמינים, כי צוללת 156 הטביעה את סן דייגו", אומר אלכסיס קאטסאמביס, ארכיאולוג ימי בחיל-הים, שהציג את מסקנות המחקר בכנס האיחוד האמריקני של גיאופיזיקאים בוושינגטון הבירה.
הצוללת הבלתי-מאוישת אספה נתונים, שיצרו תמונה תלת-ממדית חדה ביותר של הספינה הטבועה ושל סביבתה. החוקרים דימו את התנאים בים, וניתחו כיצד יכלה סן דייגו להיפגע. נתוני הזרימה באזור טביעתה אינם תומכים בהשערה, כי פיצוץ הטביעהּ. יתר על כן, החור בספינה אינו נראה כמו פגיעת טורפדו. הפיצוץ מתחת לפני הים פגע באזור, שבו מבנה הספינה היה דק יחסית, והוּגן רק בשכבה דקה של פלדה. שאר חלקי מבנה הספינה צופו בשריון פלדה, שעוביו יותר משנים-עשר ס"מ.
אחרי הפיצוץ הורה קפטן הארלי חניבעל כריסטי, קברניט סן דייגו, לתותחניו לפתוח באש על כל מה שייראה כמו פריסקופ של צוללת. הם ירו שלושים-ארבעים פגזים, אך לא פגעו בדבר.
על סן דייגו היו יותר מ-1,100 אנשי צוות, והם נחלצו בסירות הצלה וברפסודות ובעזרת שלוש ספינות, שחלפו בקרבתה. שישה מימאי סן דייגו נהרגו.
ג. הזנחה למרות מאמץ אדיר וראוי לשבח של
משרד התחבורה, עדיין אנחנו מפגרים בפיתוח התחבורה הציבורית. גם השקעה אדירה לא יכולה למחוק הזנחה של יותר מחמישים שנה.
בעניין רב ראיתי את מפת הרכבות המתוכננות במיזם אדיר. התאכזבתי לראות, שאזור מגוריי (צפון השרון) נשאר מחוץ לתוכנית. לא תהיה לנו רכבת, והתחבורה הציבורית הדלילה תחייב אותנו להמשיך לנהוג ברכב פרטי, ולפקוק את כבישי האזור.
ד. עשרה טנקים, ששינו את הלחימה המשוריינת מאז שהופיעו טנקים - בקרבות מלחמת העולם הראשונה (כולל במערכת עזה) - הם הפכו למערכת הנשק העיקרית בקרב היבשה. פרסום פופולרי האמריקני בחר עשרה טנקים, שלדבריו, שינו לחלוטין את הלוחמה המשוריינת. ואלה הם:
10.
צנטוריון (תוצרת בריטניה) - הטנק פותח בשלהי מלחמת העולם השנייה, כדי לתת לבריטים יתרון על השריון הנאצי, אך לא הספיק להשתתף במלחמת העולם. היה טנק חשוב במלחמה הקרה, ונשא תותח 105 מ"מ, שהיה חידוש לזמנו. הבריטים לא הפעילוהו בלחימה - לעומת צה"ל, שבו נקרא, "שוט"; ולעומת צבא הודו.
9.
פּנצֶר סימן 2 (תוצרת גרמניה) - (פנצר הנו טנק בגרמנית). פנצר סימן 2 נחשב ל'טנק של הטנקיסטים'. החידוש בטנק היה הצבת תותחן בצוותו. עד אז היה על מפקד הטנק לתפעל את התותח. בכך הוא פרץ דרך בתכנון טנקים. זה טנק קל שטווח פעולתו מוגבל, וצויד בתותח 20 מ"מ ובשריון קל. גדולתו של הטנק בתפעולו המבריק בשדות הקרב.
8.
ויפֶּט (תוצרת בריטניה) - טנק בינוני, שפותח בשלהי מלחמת העולם הראשונה, והיו לו שריון ומהירות, שאפשרו לחדור את קווי הגרמנים. צויד בשלושה-ארבעה מקלעים ולא היה לו תותח. הטנק היה מהמהירים בתקופתו, כשהגיע למהירות של כשלושה-עשר קמ"ש בזכות מנועו מתוצרת רולס-רויס.
7.
פּנצֶר סימן 4 (תוצרת גרמניה) - הנאצים הכניסו לשירות טנקים בינוניים פנצר סימן 3 ופנצר סימן 4, שהיה טנק עיקרי במערכיהם במלחמת העולם. לפנצר 4 היה יתרון במלחמת העולם השנייה, שבמהלכה הושבחו שריונו ותותחו. בשנת 1945 היו לו תותח 75 מ"מ, זחלים רחבים, שריון עבה (כולל הגנה מנשק נ"ט של החי"ר). הטנק התמודד בקלות יחסית עם הטנקים של בעלות-הברית - כולל שרמן ו-טי-34. לקראת סוף המלחמה הופיע במערכים הנאציים הטנק פנתר, שהיה כבד יותר.
6.
שָאר B1 (תוצרת צרפת) - (שאר הנו טנק בצרפתית). טנק בעל שריון לא אנכי, שצויד בשני תותחים (75 מ"מ ו-47 מ"מ), והגיע למהירות רבה.
5.
טנק סימן 5 (תוצרת בריטניה) - הטנק הראשון בהיסטוריה, שפותח בחיל-הים הבריטי. תפעלו אותו שמונה אנשי צוות, והיו לו שני תותחים וארבעה מקלעים. הטנק היה אטי מאוד - הגיע למהירות של כשבעה קמ"ש בלבד.
4.
טייגר (תוצרת גרמניה) - צויד בתותח 88 מ"מ, שהכריע כל טנק, ובשריון עבה. הטנק היה סיוט למתחזקיו. הוא דרש הרבה תחזוקה והמון דלק, שהגביל את פעולחתו בקרב תנועה.
3.
שרמן M4 (תוצרת ארצות-הברית) - טנק, שיוצר בכמויות גדולות מאוד במלחמת העולם השנייה. נחשב לטנק של מפקדי הטנקים. טנק מהיר, קל לתחזוקה, שלא הצליח להתמודד עם הטנקים הכבדים הגרמניים. שירת בכל צבאות בעלות-הברית - כולל ברית-המועצות. הטנק צויד בתותח 75 מ"מ, שהתמודד היטב עם טנקים גרמניים פנצר 2 ופנצר 4, אך לא עם טנקים טייגר ופנתר. שירת בצה"ל - אחרי שהושבח - עד אחרי מלחמת יום הכיפורים.
2.
T-34 (תוצרת ברית-המועצות) - הטנק, שיוצר בכמויות הגדלות ביותר במלחמת העולם השנייה. לכאורה, זה טנק בינוני, אך מצויד בשריון, שתפקד כמו שריון של טנק כבד. מנועו אִפשר מהירות של 55 קמ"ש, והוא צויד בתותח מהיר בקוטר 76 מ"מ. כדי לבלום אותם, השתמשו בנאצים בתותחים נ"מ ובמִטענים מיוחדים.
1.
אברמס M1 (תוצרת ארצות-הברית) - הופעתו הקרבית הראשונה של הטנק אברמס הייתה במלחמת המפרץ. אז היה חמוש בתותח 105 מ"מ, וכעת יש לו תותח 120 מ"מ חלק-קנה. מהירותו - הודות למנוע טורבינת-גז - יותר משישים קמ"ש.
ה. ביטול הזמנה לאחר שביטלתי טיסה לארצות-הברית, קיבלתי מחברים בוואטסאפ: לפי חוק חדש להגנת הצרכן, אזרח בעל תעודת אזרח ותיק רשאי לבטל טיסה מבלי לתת סיבה, ולשלם קנס של מאה שקלים בלבד על כך. אפשר לעשות זאת - עד ארבעה חודשים אחרי הזמנת הטיסה, אם נותרו שבעה ימי עסקים עד הטיסה. החברות אינן אומרות זאת, ודורשות דמי ביטול - בהנחה, שאזרח אינו מודע לזכותו.
אלכס, חברי מילדות, מוסיף, כי החוק הזה חל על כל רכישה של אזרח ותיק.
ו. מה חדש?! הכרת אוסטרליה ב(מערב) ירושלים כבירת ישראל מגוחכת - בעיקר, לאור החלטת קנברה לא להעביר את שגרירותה מתל אביב לירושלים.
בשנת 1947 המציאה הווועדה המיוחדת של האו"ם לארץ-ישראל (אונסקו"פ), שאוסטרליה הייתה חברה בה, את הרעיון לקרוע את ירושלים מהמדינה היהודית, ולהופכה לעיר בינלאומית (קוֹרפּוס סֶפֶּראטוּם). מלחמת הקוממיות פרצה בבוקר שלאחר אישור ההחלטה לחלוקת ארץ-ישראל באו"ם, בגלל שהערבים לא קיבלו את החלטת האו"ם. המלחמה ביטלה את הרעיון. למרות זאת, הרבה מדינות לא מכירות בהיותה של ירושלים בירת ישראל - גם עד יוני 1967, כשרק מערב העיר הייתה בידינו.
אחרי שבעים שנה, דשדשו האוסטרלים בנתיב הרמוס הזה, ואכזבו את מי שציפה להכרתם בירושלים כבירתנו. יותר מחמישים שנה מאוחדת ירושלים - גם אם זה אינו מוצא חן בעיני רבים. איחודה מחייב את הממשלה להשקיע עוד מאמצים בחיזוקה של ירושלים.
