אתמול, לאחר מספר ימי עיצומים והפגנות נקודתיות ברחבי הארץ, יצאנו למפגן כוח גדול ומרכזי בתל אביב. אלפי עו"סים מרחבי הארץ, השביתו את עבודתם, עלו על חולצות שחורות ויצאו למחות באחת ההפגנות הגדולות שידענו, העובדים הסוציאליים, מהתקופה האחרונה.
מזג האוויר הנוח לא שיבש את החגיגה. ואנחנו - אנחנו הגענו בהמונינו: עובדים סוציאליים מלשכות הרווחה בכל רחבי הארץ מהצפון ועד הדרום, מטירת-כרמל ועד שדרות. משירות המבחן, פקידי סעד, מנהלי לשכות ואגפים, אנשי אקדמיה, מרצים וסטודנטים לעבודה סוציאלית ועוד תומכים רבים וטובים שהצטרפו. נוכחות מרשימה. פסיפס של החברה הישראלית. בין הנפת שלט לבין השתתפות בקריאות המחאה, תהיתי מי האנשים המפגינים לצידי. רציתי לראות את החומר האנושי שלנו. מי אנחנו? העובדים השקופים שמחזיקים בזיעת אפנו את מדינת הרווחה.
אז פגשתי שם את ראמי, עובד סוציאלי מהמגזר הערבי, העובד במזרח ירושלים, שברגע של אתנחתה מהמשרוקית שהייתה בפיו, סינן לעברי שבקלות יכול היה לעבוד בחברה של אביו ולהשתכר יותר. פגשתי שם גם את חנה, עו"סית ותיקה, אשר צעדה עם ראשוני המפגינים. היא ראתה כבר הפגנות בחייה, אבל הפגנה אתמול הייתה "כנה ואמיתית" כדבריה, והצליחה לרגש גם אותה, ולא, היא עדיין לא מוותרת על עתידה המקצוע. כמה מטרים לפניי, צעד יונתן, סטודנט לעבודה סוציאלית, בחור דתי חובש כיפה סרוגה. אם תרצו - הדור הבא של העו"ס. הוא נופף בדגל גדול של ההסתדרות יחד עם חבריו לספסל הלימודים. "באתי לכאן כדי לחזק אתכם העו"סים, וכמי שמקווה לא להיות בסרט הזה בשנה הבאה", אמר בחצי בחיוך.
המשכתי להסתובב בין נחילי העובדים הסוציאליים ששטפו את רחובות קפלן ואבן גבירול. מאחוריי מישהי החזיקה מגפון ושלהבה בסיסמאות קבוצת עו"סיות צעירות. ארבעה חבר'ה בלבוש חרדי, עמדו בצד והניפו שלטי מחאה על עבודת הקודש שלהם. והיה גם שוטר מג"ב אחד שגער על קבוצת סקרנים שהעזה להוריד רגל לעברינו המפגינים. חברת הכנסת
קארין אלהרר, הייתה היחידה שטרחה להגיע מבין 120 הנבחרים ולהזדהות איתנו. זה היה אומנם יום של מליאת הכנסת עם קואליציה שברירית, אבל עדיין, יש בה משהו מיוחד בח"כ אלהרר. היא אנושית, אותנטית, אמיתית וכנה. ניכר שהיא מבינה היטב את המצוקות שלנו. אלא שלצערנו זה לא יספיק במאבק הזה.
המשבר הזה יבוא אל קיצו רק כאשר משרד האוצר יבין שלא עוד. היום צפויה פגישה בין יו"ר האיגוד ענבל חרמוני לבין שר האוצר
משה כחלון ושר הרווחה
חיים כץ. מה יעלה בגורלה - לאלוקים פתרונים. עד אז אנו נמשיך להיאבק על העתיד שלנו. זה היה מפגן כוח גדול שלנו העובדים הסוציאליים על הדימוי שלנו, על ביטחון ומוגנות בעבודה, על מעמד העובד, וכן, גם על תלוש המשכורת שנכנס לבנק. זה היה מפגן כוח גדול שלנו ומכאן רק צריך למנף אותו. זה היה מפגן כוח גדול שלנו. ואני הייתי שם.
