זו נקודת ההתחלה של כולנו. כולנו התחלנו שם את מסענו; אני, את ואתה פעם היינו ילדים, ואולי לחלקנו כבר יש עתה ילדים משלהם. אנו, ביקשנו דברים שהיו לא מושגים, אמרנו דברים שהורינו פירשו בצורה אחרת, אהבנו אותם והם לבטח אהבו אותנו. אהבה זו הייתה הדדית ולא משנה אם הם כעסו, צעקו, חיבקו או השתיקו. עדיין אהבנו אותם עוד ועוד.
מאחורי כל אמירה או מעשה של ילד ישנו מסר מסוים, אותו הוא מנסה להעביר להורה, אך הורה שאינו קשוב לילדו לעולם לא יוכל לפרש את המסר אותו קיבל בצורה הנכונה. לעומת זאת, הורה קשוב שמצליח להיות מסונכרן מבחינה רגשית עם ילדו יוכל לדייק יותר בפרשנות מסריו של הילד.
אחד מתפקידי ההורות המרכזיים ביותר הינו החדרת ביטחון עצמי בילד. לעניות דעתי תפקיד זה יוכל להצליח רק כאשר ההורה מעניק לילד כמות מספקת של אהבה, תשומת לב וביטחון. הקשר של ההורה וילדו מהווה את הקשר הראשוני של הילד ועשוי להכתיב המון מחייו הבוגרים וממאפייני אישיותו של הילד. על כן מומלץ לתת מקום לביטויים הרגשיים של הילד, הן לכעסים ולעצב והן לשמחה ולפליאה. המקום הטבעי לילד למצוא מקום לביטויים שכאלה הינו במערכת היחסים שלו עם ההורה ולא במקומות חיצוניים.
הרבה הורים לא מודעים לעוצמות תגובותיהם על עולמו הפנימי של הילד. מילה בודדת שנאמרת בלהט הרגע, אל עבר ילד שתופס את ההורה שלו כסמכות עליונה ויודעת-כל, עשויה להשפיע על נפשו והתפתחותו של הילד. אחת מן הדרכים הקלות להמחיש טענה זו הינה בחינה של הרגלי תזונה והזנה. האכילה של תינוק בצורתה הטבעית הינה לסיפוק הרעב בלבד אך כאנשים מבוגרים אנו אוכלים משלל סיבות שאינם בהכרח קשורות לרעב. דרך האכילה אנו עשויים לשחזר את ההנקה האימהית שלוותה בליטוף חם והכלה אוהבת, אנו עשויים לפצות על תחושת בדידות או שעמום והסיבות עודן מגוונות מאוד.
לא מציאותי לעניינו של דבר, אני מזמינה אתכם לשים את העבר מאחור ולהחליט כי היום כולנו מתחילים מחדש. מהיום אנו נהיה קשובים יותר לצרכים של ילדנו, נהיה שם עבורם ועבור הצרכים שלהם. ניתן להתחיל בעניין פשוט של בילוי משותף עם הילד, משחק, קריאת ספר או אפילו טיול משותף לפארק. אל לנו לבטל מחשבותיהם או רעיונותיהם, נכון שלילדים ישנו דמיון שאינו יודע גבולות אך זה המצב הטבעי והבריא. אפשרו לילד לשאוף, לצמוח וליהנות. המנעו מדיבור שיגביל את הילד כגון "אתה מדבר שטויות". גם אם הוא אמר משהו לא מציאותי עזרו לו להבין את המציאות תוך שיקוף ולא תוך ביטול, וזכרו שלעיתים אנו כמבוגרים מפרשים דברים בצורה שונה ממה שהילד התכוון.
מניסיוני האישי והמקצועי, כסטודנטית לעבודה סוציאלית שהתנסתה בעבודה עם הורים וילדיהם, אני יכולה לחלוק עמכם כי המון הורים מגיעים לטיפול כאשר תחילה הם משוכנעים בכך שמקורה של בעיה כזו או אחרת הינה הילד עצמו. ההורים נוטים לדבר על הילד באור שלילי ומתעלמים מהדבר שהכי מעצב את ילדם. הדבר הזה כמובן הוא התנהגותם ההורית של ההורים עצמם עליה הם לא מדווחים בצורה שיפוטית כפי שהציגו את התנהגות ילדיהם. הרבה מן התלונות מקורן בציפיות לא מציאותיות מהילד, ציפיות שלעיתים רבות אינן תואמות את השלב ההתפתחותי בו הילד מצוי או הסביבה בה הוא חי.
אותם הורים, מגיעים לטיפול מתוך ציפייה שאשת הטיפול "תתקן להם את הילד", לכן רובם בטוחים שהם עצמם לא זקוקים לטיפול או ליווי של אשת מקצוע, כי הרי שלתורתם הבעיה אינה אצלם אם כי בילד עצמו. אפילו אם כך הדבר ומדובר באמת בבעיה שקיימת אצל הילד, עדיין ישנו צורך בליווי ובשיחות קבועות עם ההורה שכן ההורה מהווה חלק אינטגרלי מכל שינוי אפשרי אצל הילד. העדר טיפול הורי יעקב ואף ימנע טיפול אפקטיבי אצל הילד, שכן הטיפול נמשך קצת פחות משעה בשבוע, בעוד שההורה עצמו מלווה את הילד שעות רבות ועל בסיס יומי.
צריך להבין שאין זו בושה לקבל עזרה מקצועית או ללכת לטיפול, כיום אנו מבינים את הנפש בצורה שאותה לא הבינו בדורות קודמים וההליכה לטיפול לוותה בעבר בסטיגמות ובדעות קדומות, אך כיום אין זה המצב. פנייה לאשת מקצוע אינה סימן לכישלון הורי או לחוסר כוחות ויכולות אלא סימן לבגרות ואחריות של הורה המעוניין לעשות את הטוב ביותר עבור ילדיו ועבור עצמו.
התקדמות מתמשכת לסיום, אני רוצה לומר שאין דבר יותר יפה וטבעי מיחסים מיטיבים בין הורה וילדו. מערכת יחסים שכזו דורשת לא מעט אנרגיות, השקעה, לימוד, משאבים ולעיתים אפילו טיפול ועזרה מקצועית. אך זו מערכת היחסים הכי מתגמלת רגשית ומעצימה ואסור לוותר עליה. החברה צריכה ילדים בריאים למען התקדמות יותר בריאה, יותר מוצלחת ולהתקדמות מתמשכת. השקיעו בילדים. זו פעולה שממנה כולם יוצאים מורווחים - הילד, החברה וכמובן גם אתם עצמכם. בשום אופן אל תוותרו על יחסים אלה!
"יַלְדֵיכֶם אֵינָם יַלְדֵיכֶם כִּי פְּרִי גַּעְגּוּעֵי הַחַיִּים אֶל עַצְמָם: בָּאִים הֵמָּה דַּרְכְּכֶם אַךְ לֹא מִכֶּם, חַיִּים עִמָּכֶם אַךְ אֵינָם שַׁיָּכִים לָכֶם. תְּנוּ לְיַלְדֵיכֶם אֶת אַהֲבַתְכֶם אַךְ לֹא אֶת מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, כִּי לָהֶם הֲגִיגֵיהֶם" [הילדים/מתוך "הנביא מאת ג׳ובראן חליל ג׳ובראן].
